זהירות, מלחמה. זהירות, הסכם

בשבוע שעבר הפתיע הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, לרוב אדם שקול וזהיר בהצהרותיו, כשהזהיר מפני אפשרות של הידרדרות למלחמה כבר בעתיד הקרוב, הן בחזית הצפון והן בחזית הדרום. דבריו מלמדים על דאגה ואף חשש בישראל מפני כוונותיה של איראן, העומדת מאחורי חיזבאללה וחמאס ומכתיבה את מהלכיהם.

הרמטכ"ל הדגיש, עם זאת, כי אויבינו אינם מעוניינים במלחמה. אחרי הכל, ישראל אינה סעודיה או הכורדים; היא ידועה כמי שאינה נוהגת להושיט את הלחי השנייה, אלא כמי שמגיבה באופן מיידי, נחוש ולעיתים אף מחוץ לפרופורציה, על כל התגרות בה. לישראל גם יכולות מודיעיניות ומבצעיות מן המעלה הראשונה, המאפשרות לה להרתיע את האיראנים ואף להכשיל רבות מן התוכניות שלהם. ובכל זאת, המשך החיכוך בין ישראל לאיראן על אדמת סוריה ועיראק עלול לגלוש גם לזירה הלבנונית ולחזית בעזה.

בישראל יימצאו תמיד כאלו שיטילו על הממשלה ועל מערכת הביטחון את האחריות למתח הגובר בין ישראל לאיראן, אבל האמת היא שטהרן וירושלים עלו זה מכבר על מסלול התנגשות ביניהן. החיכוך בין שתי המדינות נעוץ בעוינותה הבסיסית של איראן לישראל, במחויבותה העולה בכל נאום והצהרה להשמיד את ישראל, ובנחישותה לבסס לעצמה נוכחות בעיראק ובסוריה, ולהפוך אותן לחלק ממרחב השפעה איראני המשתרע מטהרן ועד לביירות ולעזה.

אלא שלצד החשש בישראל מפני ההעזה, ההתרסה והתוקפנות של איראן, העלולות לדרדר את האזור לעימות כולל, ראוי שישראל תעקוב בשבע עינים ותיערך גם לאפשרות שנופתע דווקא מהשגתו של הסכם גרעין משופר בין טהרן לוושינגטון.

לרוב מהווה דיאלוג או אף הסכם מדיני דרך רצויה למנוע עימות; לא במקרה זה. הדילמה בפני ישראל והעולם אינה מלחמה עם איראן או הסכם עימה. במקרה שלפנינו ברור כי הסכם חדש, שאינו שונה מהותית מקודמו, לא ירחיק את סכנת המלחמה, אלא אף עלול לקרב אותה.

הסימנים להסכם חדש מצטברים בחודשים האחרונים. האמריקנים אינם מסתירים את רצונם בדיאלוג עם איראן, ובוחרים שוב ושוב שלא להגיב על הפרובוקציות שלה. דומה שהממשל האמריקני החליט לא רק להתנתק מהאזור, אלא אף לסגור את "התיק האיראני", כדי שארה"ב לא תמצא את עצמה נגררת בעוד כמה חודשים חזרה אל האזור שאותו היא מבקשת לעזוב.

בנסיבות שכאלה קשה להניח כי הסכם גרעין חדש יהיה טוב הרבה יותר מקודמו, זה שממנו פרש הנשיא טראמפ בחמת זעם לפני יותר משנה. איראן נתונה אמנם תחת עיצומים אמריקניים כואבים, הפוגעים קשות בכלכלה האיראנית. אבל ההנחה כי צעדים כלכליים יספיקו כדי להוריד את האיראנים על ברכיהם או אף להפיל את משטר האייתוללות בטהרן, נכזבה. איראן תחזור אפוא לשולחן המשא ומתן מעמדת כוח, הנעוצה בעובדה שהאיראנים העזו, התריסו, התקיפו והצליחו. לא הם שירדו על ברכיהם, אלא אולי יריביהם.

ארה"ב היא ידידתה הגדולה והחשובה של ישראל, ועל ירושלים לכבד את שיקוליה ואת מערך האינטרסים שלה. אבל לצד החשש מעימות, על ישראל גם להיערך לאפשרות של הסכם גרעין משופר בין וושינגטון לאיראן, שעשוי אמנם לעכב את המסע האיראני אל הגרעין, אך להעניק רוח גבית לטהרן במאמציה להגביר את אחיזתה במרחב שמסביב לישראל.