מי הזיז את החמאה שלי?

כבר שנה שקשה למצוא חמאה במקררי המרכולים. המחסור בחמאה חריף ונרחב, והפתרון למשבר מבושש לבוא. מדוע בעצם כמעט כל מוצר אחר ניתן להשיג, אבל החמאה נעלמת מהמדפים? המפתח להבנת המחסור טמון בעובדה שהחמאה, בניגוד לרוב המוצרים, אינה משווקת בתנאים של שוק חופשי. שוק החלב בישראל מפוקח ומנוהל על ידי המדינה, המחלקת מכסות ייצור ומונעת יבוא חופשי. ומצד שני, מחיר החמאה מפוקח על ידי המדינה.

והרי מה שקרה: מחיר החמאה העולמי, בשל סיבות שונות ומגוונות, עלה. טרה, אשר החזיקה בחלק מהמכסות, הפנתה את כולן לשוק המוסדי - שוק שאין בו פיקוח על מחירים. תנובה קיבלה את כל שאר המכסות, אבל לא מייצרת מספיק כדי לספק את הביקוש - ולמה שתעשה זאת, אם המחיר המפוקח אינו מסמן את התחום כרווחי? מנגד, היבוא תקוע גם הוא.

המדינה הסכימה להוסיף מכסות יבוא פטורות ממכס (לא חלילה להנמיך או לבטל את המכס לכולם), אבל התנתה את המכסות במכירה במחיר המפוקח בארץ. מחיר כזה אינו משתלם ליבואנים, אז הם פשוט לא מייבאים, ובמשרד הכלכלה שוקלים לנקוט נגדם אמצעים, משל היינו מדינה סובייטית. וכך, בעוד בשאר העולם המחירים פשוט מעט גבוהים יותר, בארץ החמאה נעלמת מהמדפים. וזה המחיר האמיתי של פיקוח על מחירים - או, למעשה, רק אחד מהמחירים הרבים של ההתערבות הזאת בשוק החופשי.

עקרונית, הציבור אוהב פיקוח על מחירים, במיוחד על "מוצרים בסיסיים". זה נשמע צודק והוגן ומונע חזיריות של תאגידים ותאוות בצע. אבל האם זה כך? בסופו של דבר, אם מחיר מסוים הוא גבוה, יש סיבה לכך. פיקוח על המחיר אינו מעלים את הסיבה אלא רק "יורה בשליח", והתוצאות עגומות.

המקרה הנוכחי הוא דוגמה: המחיר ממלא תפקיד של ויסות השוק במקרה של מחסור. אם ההיצע קטן והביקוש עולה, המחיר עולה, וכך מצד אחד אנשים חוסכים בצריכה ומצד שני יזמים מנסים למצוא דרכים להגדיל את ההיצע כדי להרוויח כסף. כשלא נותנים למחיר לעלות, כל המנגנון נפגע ונוצר מחסור. נכון, חמאה בחמישה שקלים זה לא נחמד, יחסית למחיר של חמאה בשלושה שקלים. אבל האם לא עדיף שלפחות האפשרות לרכוש את החמאה תהיה קיימת?

פיקוח גם מונע תמריץ לשפר את האיכות, כי החברה תרוויח כמה שיותר אם במחיר המפוקח היא תשקיע כמה שפחות. הוא גם מונע דרבון למצוא דרכים להוריד עלויות ומעודד קשרי הון־שלטון בין היצרן לרגולטור, כי לא את הציבור הוא צריך לשכנע לשנות את המחיר אלא את הפקיד והפוליטיקאי. הפיקוח מעודד קרטליזציה: אחת הסיבות שקרטלים נוטים להתפרק היא שקשה לחברות להסכים על מחיר אחד שכולם צריכים להתיישר לפיו. הפיקוח מסיר את המכשול הזה.

כמו שנאמר לעיל, הפיקוח על המחירים אינו הבעיה היחידה בשוק החמאה. גם הניהול מלמעלה, חלוקת המכסות והגבלת היבוא הם בעיות חמורות לא פחות.

משבר החמאה צריך להיות נורה אדומה מהבהבת וסמל לכל מה שרע בתכנון ריכוזי של השוק. אם אנו רוצים כלכלה משגשגת ולא כלכלה של מחסור, עלינו להיפטר מפיקוח על מחירים ומניסיון לשלוט בכלכלה, ולתת לשוק לעבוד כמו שהוא יודע, טוב יותר מכל פקיד.