די לפליליזציה של הדמוקרטיה

תמלילי חקירתו של חבר הכנסת איתן כבל על קשריו עם נוני מוזס ועל מקור היוזמה להצעת חוק "ישראל היום", אמורים להדיר שינה מעיני כל אזרח שחשב שאנו חיים במדינה דמוקרטית.

הסיבה הכמעט ברורה מאליה היא, שכל אדם ישר אמור להיות מוטרד מאכיפה בררנית. תיק 2000 שבו חשוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, על פי כל הפרסומים והמידע שבידי הציבור, מחוויר לעומת מערכת היחסים שבין מו"ל "ידיעות אחרונות" ובין כבל. כזכור, במשטרה ובפרקליטות סברו שיש להאשים את ראש הממשלה בשוחד בגין קשריו עם מוזס, אבל בעניין כבל סגרו את התיק ללא כל פקפוק.

אך הבעיה העמוקה יותר היא לא ההימנעות מהגשת כתב אישום נגד כבל. הבעיה היא בעצם הסיטואציה שבה חבר כנסת או שר נחקרים על הליכי החקיקה או על קשריהם ושיחותיהם עם אנשי תקשורת.

בחוות הדעת של מומחים למשפט זר, שהוגשה על ידי פרקליטי נתניהו במסגרת השימוע, הובהר שהתייחסות לסיקור אוהד בכלי התקשורת כאל שוחד, ובחינת מערכת היחסים שבין התקשורת לבין גורמי השלטון במשקפיים של המשפט הפלילי, היא חידוש ישראלי מקורי. ממש "סטארט־אפ ניישן". אבל בניגוד לטפטפות, עגבניות שרי או התקני אחסון ניידים, הפטנט הגאוני הזה לא יביא הרבה ברכה לעולם, אלא יחריב את רוח הדמוקרטיה.

פוליטיקאים במדינה דמוקרטית מעוניינים בתקשורת אוהדת. זה אינו צורך אישי שלהם, אלא כלי עבודה חשוב. בלעדיו לא יוכלו להיבחר בשנית ולקדם את הערכים היקרים לליבם וללב בוחריהם. תקשורת חופשית, המתפקדת כהלכתה, מספקת לציבור מידע ופרשנות. היא פועלת בין היתר מאינטרסים כלכליים, חברתיים, אידיאולוגיים, וכן, גם פוליטיים. מערכת היחסים שבין התקשורת ובין השלטון היא סחר־מכר באינטרסים החשובים הללו, כשם שהסכמות פוליטיות בין מפלגות הן סחר־מכר בערכים, בכוח ובהשפעה.

במדינת משטרה, ניתן לדמיין חבר כנסת נחקר בשאלה מה מקור הצעת חוק שהציע. במדינה דמוקרטית, הליכי החקיקה נהנים מחסינות מהותית. המשפט בכלל, והמשפט הפלילי בפרט, נסוגים מעיסוק בתחומים לא להם. אבל דומה שהכוח המופרז שבידי רשויות האכיפה בישראל, הוביל אותן לשיכרון שאין דומה לו.

אם היועץ המשפטי לממשלה לא יידע לעצור את טרללת הפליליזציה של הכפופים לו, מדינת ישראל תהפוך למדינה שבה אנשי התקשורת והפוליטיקאים צריכים לחשוש כיצד יתפרשו כל שיחותיהם על ידי שוטר אי שם בעתיד; כתבות אוהדות על נבחר ציבור או פקיד בכיר ייחשבו כ"שלח לחמך" או כשוחד, ומנגד, כתבות עוינות ייחשבו כסחיטה באיומים. תקשורת חופשית לא תוכל לשרוד באווירה שכזו, וברגע שבו תמות התקשורת החופשית, ניתן יהיה לקבוע גם את מותה של הדמוקרטיה.

עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה