"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מחירה של הציניות

,עודכן

בואו נתחיל דווקא מהסוף. המתווה של נתניהו הגיוני, נכון, ועם זאת חסר סיכוי. למה? לפני הכל - בגלל הציניות.

דקות ספורות אחרי שנתניהו פרסם אתמול אחר הצהריים את ההצעה שלו לכחול לבן, התמלא הטוויטר - מדורת השבט של העיתונאים והפוליטיקאים, במילה אחת - ספין.

בכלל, המילה "ספין" היא היום הערך המרכזי כשמדברים היום פוליטיקה. כך היה בתקופת הבחירות הרדודה, וכך כנראה גם בתקופת אחרי הבחירות הרדודה לא פחות. מרגע שאזעקת ספין שוחררה לאוויר, אין שום סיכוי לנהל דיון ענייני. איש לא מאמין לאיש.

הבוז של העדר התקשורתי והפוליטי לא נותן אפילו שעה אחת של חסד לאנשי כחול לבן לדון בהצעה, לחשוב עליה, אולי אפילו לעשות מעשה חתרני ולכנס את ראשי המפלגה לדיון בעניין, אלא מאלץ אותה לדחות את ההצעה על הסף באופן מיידי.

בהצעה שהעביר נתניהו יש יותר מהיגיון. אפשר אפילו לומר, רחמנא ליצלן, הצעה טובה. יש בה אור בקצה המנהרה של הפלונטר הפוליטי. ההצעה אומרת, בואו נטפל עכשיו בנושאים החשובים שיש עליהם ממילא קונצנזוס - ביטחון, רווחה, תקציב, ונשאיר את עניין דת ומדינה הנמצא במחלוקת בצד למשך שנה שבה ננסה לדון לעומק ולמצוא פתרונות. כולם הרי מבינים שכשברקע יש אפשרות ללכת למערכת בחירות נוספת, החשדנות שבין הצדדים בשיאה ואף אחד לא ייקח סיכון להתפשר בסוגיית דת ומדינה שמככבת במערכות הבחירות או להציג עמדות מתפשרות שעלולות לככב אחר כך בסרטוני בחירות של היריבים הפוליטיים. את החשדנות הזאת בדיוק ההצעה של נתניהו באה לנטרל.

ברור שהמתווה לא מושלם מבחינתם של כחול לבן, כמו שדי ברור שהמתווה הוא גם לא מילוי רצונו של בוחר הליכוד. זו בדיוק המשמעות של פשרה. הצדדים חייבים להתפשר. הודעת כחול לבן שדוחה את ההצעה מכנה שלוש פעמים את נתניהו "ראש הממשלה היוצא", מה שאומר שאנחנו לא בשיח של פשרות, אנחנו בשיח של הקנטות.

ומה יקרה עכשיו? אם גנץ לא מתכוון להקים ממשלה בתמיכת הערבים וגוש הימין לא יתפרק, אנחנו בדרך ל־28 ימים של ניסיון להרכיב ממשלה ועוד 21 ימים שבהם חוזר המנדט לכנסת ואולי אחר כך אפילו אסון בדמות בחירות נוספות. בינתיים הכל תקוע, ואת המחיר משלמים האזרחים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יהודה שלזינגר

הכתב הפוליטי של "ישראל היום". בעבר סיקר את תחום החרדים וכן את אזור תל אביב. הצטרף ל"ישראל היום" עם הקמתו ב-2007. בין כתבותיו הבולטות: הפרסומים הראשונים על אודות טיסת השבת, חשיפת פרשת הרב ברלנד, תחקיר על פרשיית אסתי ויינשטיין, מרד האדמו"רים על הקורונה שהביא לביטול אירועים המוניים והצלת חיים של ממש, חשיפת קולו של עמנואל מורנו. כמו כן, זכה לראיין שלושה אנשים מעוררי השראה בשנותיהם האחרונות: אורי אורבך ז"ל, חני וינרוט ז"ל והרב אביחי רונצקי ז"ל. בעל תואר ראשון במשפטים. נולד בבני ברק, נשוי ואב לשלושה.

כדאילהכיר