1. כנראה שבדיוק למצב שישראל נמצאת בו כיוונו הסוציולוגים כאשר קבעו שבמדינה מודרנית הביורוקרטיה מתפשטת על כל שטחי החיים ועלולה להגיע למצב שביורוקרטים מקצועיים יקבעו את מטרות המדינה ואת כיוון פעולתה. הפוליטיקאים הדילטנטים לא יוכלו להתמודד מול המומחים, וייאלצו לקבל את דעתם בשאלות הקשורות בניהול המדינה.
מצב זה, שבו ישתלטו הביורוקרטים על ניהול המדינה, יפגע בדמוקרטיה, קבע מקס ובר. כאשר מונמכת קומתם עד כדי התאדות של הפוליטיקאים והשלטון עובר בהרבה היבטים טכניים לידי ביורוקרטים, שהוכשרו לתפקידי ביצוע אך לא להנהיג חברה, עלול הדבר לסכן את עצם קיום המדינה.
לכל הכתבות, הדעות והפרשנויות של "ישראל השבוע"
וזה המצב שפקידי המשפט מובילים אליו עם ההליכים של תיקי ראש הממשלה. המנהיגים הפוליטיים הנוכחיים צריכים להתעלות על עצמם כדי להוביל את המערכת הדמוקרטית לחוף מבטחים ולא להיכנע לאלה המנווטים את המדינה אל חוף מסולע ומלא שרטונים. צפוי שעד סוף השנה האזרחית, 2019, נדע יותר מה יעלה בגורל התיקים. נדע יותר, אבל משהו בדינמיקה של המערכת בישראל אומר לנו שהנושא לא יגיע להכרעה, הוא יתקדם וילווה את הפוליטיקה הישראלית.
2. כך או אחרת תקום ממשלה, בסבירות מסוימת בראשות נתניהו בשנתיים הראשונות. זאת משום שבני גנץ לא יוכל להרכיב ממשלה והנטייה הטבעית שלו היא לקבל החלטה יותר קלה - להתחיל את הקריירה המיניסטריאלית שלו בתיק בכיר.
בסך הכל זו תהיה ממשלה שיהיו בה הסכמות בדברים הגדולים אך בלי רפורמות מרחיקות לכת. האתגר הגדול המאחד יהיה מול משבר ביטחוני. קודם כל, החדשות הטובות מבחינת עם ישראל הן שלממשלת אחדות יהיה אפקט הרתעתי יותר חזק מול חמאס בעיקר, אך גם מול שאר גלריית האויבים, כולל איראן והזרוע שלה - חיזבאללה. במקביל, הדחף לצאת לפעולה עוצמתית ורחבה בעזה יהיה חזק יותר. האחריות המשותפת של שתי המפלגות בצירוף הרכב של כמה רמטכ"לים, פלוס אינסוף ניצים בקבינט, יביאו במהירות רבה להתלקחות לנוכח פרובוקציות חמורות.
בלי רפורמות מרחיקות לכת. נתניהו וגנץ (מאחור: פרץ, ליברמן וזנדברג) בהשבעת הכנסת ה־21 // צילום: אורן בן חקון
רבים הארה"ב ובישראל מנתחים את הנשיא טראמפ ואת ארה"ב כמי שאינם יודעים להגיב נכון מול התוקפנות של איראן. אם משום שאינם רוצים להסתבך בעוד מלחמה "ארוכה" במזרח התיכון, ואם משום שאמריקה הולכת ונחלשת צבאית. זו טעות. בינתיים האסטרטגיה של המצור הכלכלי והחרפת הסנקציות פועלת ואיראן מוצא עצמה ללא מוצא. דווקא בגלל זה פעולות בנוסח הפצצת תעשיית הנפט בערב הסעודית עלולות לחזור ואולי אף להתגבר ולחצות את הקו האדום. זו יכולה להיות פגיעה בכוחות אמריקניים או תקיפה של בעלת ברית קרובה שהפגיעה בה בלתי נסבלת מבחינת ארה"ב. זו יכולה להיות בהחלט ישראל.
כך שישראל עומדת מול סבירות גבוהה הרבה יותר להתלקחות; ומנגד, ישנו המוצא האפשרי מאוד מבחינת האיראנים: מאחר שהאייתוללות זקוקים לתמיכה עממית והמעמד הבינוני קורס, הם ילכו אולי לחידוש המשא ומתן ותיקון הסכם הגרעין.
3. המגמה המורגשת היטב בשנים האחרונות ובייחוד בשנה האחרונה בקולנוע ובטלוויזיה תימשך. לכאורה, סרטים כמו "ימים נוראים", "פוקסטרוט" ו"מילים נרדפות" וסדרות טלוויזיה כמו "הנערים" הם "ישראליים". אבל חדי העין מבחינים בתמורה: הקולנוע הישראלי בטופ שלו הפך לחלק מתעשיית הסרטים והטלוויזיה האמריקנית. יש תעודות זהות ישראליות (אבל דרכונים זרים), וכחלק מהתעשייה האמריקנית היוצרים הישראלים משווקים את מה שתעשייני הקולנוע והטלוויזיה האמריקנים מבינים. יוצרי "הנערים" הודו שכל כיוון העלילה הוכתב והתכתב עם רצונות קברניטי HBO. ומה אלה יודעים? מה שיש בכותרות: "הסכסוך", "פלשתינים". רצח רבין. חרדים. שורשים בשואה. וכך הלאה. הקולנוע שינה כיוון מוועדות הרפטואר של ההקרנות המקומיות אל מקורות המימון והשיווק בניו יורק ובהוליווד.
קשה לראות איך המגמה הזאת תשתנה. ישראל אכן שופעת בכישרונות ובבעלי יכולות מקצועיות. וזה מאפשר להציג נושאים בעלי גוון ישראלי, כולל למשל הסדרה על המרגל אלי כהן, גם לאמריקנים. אגב, נראה שהביקוש האמריקני שונה מהביקוש האירופי. זו לא מגמה ייחודית לישראל. כל מדינה מערבית שצמחו בה כישרונות בולטים, כמו שבדיה, דנמרק, צרפת או אנגליה פיתחה ממשק עם השוק האמריקני. סרט תיעודי על אינגמר ברגמן מעלה תהיות, כיצד צמח אמן קולנוע אדיר שכזה במדינה שלא היו בה בתקופתו ערבים קו נטוי פלשתינים? האנגלים עושים כל הזמן סרטים על מלכות ומלכים. קשה לצפות את גורלו של "ימים נוראים" באוסקר. התגובות מוגדרות כ"מעורבות". אולי זה מסמן שהסרט לא יזכה בפרס הסרט הזר. בכל מקרה, ישראל נמצאת על המפה מנקודת מבט אמריקנית של הסרטים הזרים הטובים ביותר.
4. בעיצומו של הקיץ, ממש בחום יולי־אוגוסט, תיפתח אולימפיאדת טוקיו. אולימפיאדת טוקיו השנייה. הראשונה היתה ב־1964 והיא מזכירה למי שצריך שחיי אדם, לא פחות, נמדדים גם באולימפיאדות ובמונדיאלים. כדי להבין מה צפוי החל מטקס הפתיחה ב־24 ביולי, צריך להיזכר בטוקיו 64'. אפשר לקרוא לה האולימפיאדה המודרנית הראשונה. אז החלו האולימפיאדות בסגנון שאנחנו מכירים בעשורים האחרונים. המון צבע, אירועים מצולמים, משודרים ומוכווני טלוויזיה. קפיצת מדרגה ברמת ההישגים. אולימפיאדת טוקיו ההיא סימנה את המעבר מתקופת ליקוק הפצעים של מלחמת העולם השנייה לתקופה חדשה. אחרי האולימפיאדה חוזי העתידנות צפו את עליית יפן המחודשת ואולי הדחתה של ארה"ב מהבכורה. בסוף זה לא קרה.
מהציפיות של אז, אפשר להבין אולי מה מצפה בטוקיו 2020. זה יהיה נהדר. וישראל תגרד את טבלת המדליות בעזרת לינוי אשרם ונבחרת הבייסבול, שמצליחה ללא מגע יד התקשורת.
5. בשנה הקרובה תתלקח המערכת הפוליטית האמריקנית סביב מערכת הבחירות לנשיאות, שתהיה בשנת תשפ"א. כאילו שהתבערה כבתה ולו לרגע בשלוש השנים האחרונות. כמקובל עכשיו בדמוקרטיות המערביות, האופוזיציה שינתה את ייעודה. היא כבר לא מציגה אלטרנטיבות אלא היא עוסקת בחבלה ובניסיונות להפלת השלטון.
המיקוד הפוליטי־תקשורתי יהיה על המועמדים הדמוקרטים. שני המועמדים הריאליים הם אליזבת וורן וג'ו ביידן. אבל העורף האידיאולוגי שלהם הופך למנוכר שלא לומר עוין יותר ויותר למדינת ישראל. ביידן, על פי פרשנים אחדים שיצא לי לדבר איתם, צפוי לקרוס בהמשך הדרך. אליזבת וורן אינה מתבטאת בגלוי כפי שעושות עומאר וטליב בנושא הקיצוץ בסיוע הביטחוני - אבל היא דוגלת בחידוש יוזמות השלום של אובאמה במתכונת טורבו. √
המנהיגים הפוליטיים צריכים להתעלות כדי להוביל את המערכת הדמוקרטית לחוף מבטחים, מול השתלטות הביורוקרטיה על ניהול המדינה • ובשורת הקולנוע הישראלי הגיעה לאמריקה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו