"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אין מנצחים, אבל הנשים מפסידות

,עודכן

תוצאות הבחירות לכנסת ה־22 אמנם לא הכריזו על מנצח גדול, אך בהחלט ניתן לומר שיש מפסידות, ואלה הן הנשים. 27 נשים בלבד בכנסת ה־22, על פחות מ־23 אחוזי ייצוג לנשים, שהן יותר מ־50 אחוזים מאזרחי ישראל.

במפלגות הגדולות והמובילות המצב עגום. בכחול לבן הוצבו רק שתי נשים בעשירייה הראשונה, ובליכוד מופיעה רק אישה אחת. לא רק שהכנסת ה־22 לא הביאה בשורה, היא אף ממשיכה את הרגרסיה. בכנסת ה־20 כיהנו 37 חברות כנסת, בכנסת ה־21 מספרן ירד ל־29, ואילו בנוכחית, כאמור, אף פחות מזה.

אך מעבר לשאלת הייצוג המספרי, דומה שהזירה הפוליטית הישראלית מייצגת כיום את הפטריארכיה של החברה הישראלית: השחקנים הראשיים בדרמה היו שלושה רמטכ"לים שהתקוטטו על כוח עם ראש ממשלה, בסיטואציה שאליה גרר אותנו שר ביטחון אחד לשעבר, ואולי עוד שרה אחת לשעבר, שאמנם הוצבה בראש מפלגה, אך נותרה בשוליים.

מדינת ישראל בת יותר מ־70, אך ניתן לספור על יד אחת את המנהיגות הפוליטיות שהתקרבו למעון ברחוב בלפור בירושלים; רק אחת הצליחה לעשות זאת. בשנים האחרונות נחשפנו לשיח נרחב על שוויון, ליברליות וסובלנות, אבל ראינו מעט מאוד יישום. לא רק שאנו חוזרים לאחור בשיעורי הייצוג, אחנו עדים לכישלון בבניית מנהיגות נשית.

איך הגענו לנקודה שבה החברה הישראלית הפסיקה להצמיח מנהיגות? מתוצאות הבחירות ברור שרוב הנשים בוחרות בדמויות גבריות להנהגה. האם יש לנשים אחריות כלשהי לכשל המנהיגותי הזה, או שמא מערכת החינוך, סוכני ההשפעה והנורמות החברתיות מובילים אותנו, כחברה - אבל גם אותנו, הנשים - להאמין פחות בפוטנציאל ובהיתכנות של מנהיגות נשית?

אי השוויון המגדרי לא בורח, והוא מצריך התמודדות. באופן פרדוקסלי, השפל בייצוג נשים בכנסת מגיע בשיאן של שנות מודעות מגדרי ושלל מחאות ה־MeToo. וכמו מחאה זו, גם השינוי בייצוג הפוליטי ובהצמחת המנהיגות הנשית צריך לבוא מלמטה.

היחידות שיכולות לשנות את פני הייצוג המגדרי הן אנחנו, הנשים. נוסף על העובדה שעלינו לשקוד על טיפוח מנהיגות נשית, וגם להקפיד על ייצוג נשי בכל מוקדי הכוח, אנחנו צריכות להבהיר לראשי המפלגות והמוסדות הפוליטיים השונים שלא נקבל יותר ייצוג נשי סמלי בדמות מועמדת אחת בעשירייה או שתי שרות כקישוט בממשלה. אנחנו צריכות להתנות תמיכה פוליטית בהבטחת ייצוג לנשים. מועמדות צריכות לסרב להשתבץ ברשימות שאינן מעניקות ייצוג ראוי לנשים נוספות, ועלינו לעצב מציאות שבה החברה לא תסבול יותר מפלגות, כנסות וממשלות שבהן אין לפחות 50 אחוז נשים. אם הפכנו את העולם אחרי MeToo, נצליח לחולל גם את השינוי הזה.

הילה קניסטר בר דוד היא מנכ"לית העמותות לקידום מקצועי וחברתי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר