מקהלת הגעוואלדון

בשבוע האחרון היא הפכה למקהלה הפופולרית ביותר בארץ: מקהלת הגעוואלדון - מקהלה פוליטית, יללנית ומזיעה. בן אדם בא להופעה ומצפה לשמוע הרמוניה, במקום זה הוא מקבל צווחות ויללות של זמרים ששרים על הברכיים.

"תצילו אותי", שר הסולן נתניהו, תוך כדי נפנוף בקרטון ענק שעליו כתובות האותיות מחל. "אם לא תצביעו לנו יבוא אחמד טיבי ויאכל לכם את הזהות היהודית". "הושיעו נא", החרה החזיק אחריו בגרון ניחר עמיר פרץ. "אם לא תתגייסו כולכם, המפלגה שהקימה את המדינה תיקבר בעפרה". גם כחול לבן הצטרפו לטרנד, ושיגרו מסרי חירום לבוחריהם.

יושב אדם מול המסך, ולפתע קופצים עליו איילת שקד ונפתלי בנט. היא אוחזת בידה פתק הפוך, הוא נראה כמי שאולץ לצפות בכל פרקי הסדרה "סברי מרנן" בלופ. "בבקשה, אנחנו מתרסקים", היא מתחננת. ואתה מסתכל ותוהה: האם זאת אותה אישה שלפני פחות מחצי שנה כיכבה בפרסומת לבושם, כולה פיתוי וגאווה וכוח? ולאן נעלמו היהירות והזחיחות של ההוא שצעק "לא מתנצל" תחת כל עץ רענן?

זה לא טריק חדש, קמפיין געוואלד. במרצ משתמשים בו שנים, ונתניהו שכלל אותו לדרגת אמנות עם סרטון "הערבים נוהרים לקלפיות". כל מפלגה וכל פוליטיקאי יודעים שכשאתה מבקש עזרה, מתעורר אצל הבוחר איזה סנטימנט; אנשים רוצים להרגיש חשובים, ומי שמבקשים ממנו עזרה הוא חשוב.

אבל בבחירות האחרונות הסחף הגעוואלדי יצר מצב שבו מנהיגים, אנשים שמצפים מהם לטיפת כבוד עצמי, לזקיפות קומה וליכולת מינימלית לשאת בנטל, פשוט התרפסו בפני הבוחרים. התמונות של ראש הממשלה עומד בתחנה מרכזית עם שלט מחל היו קשות לצפייה - זה אדם שיוביל אנשים לקרב או קבצן קולות?

אפשר להמריץ, להפחיד, לבקש. בקמפיין פוליטי אנשים עושים כל מיני דברים שאינם נעימים לצפייה. די להביט באנשי צבא בכירים ובאנשי עסקים שהופכים לפוליטיקאים, ונאלצים להתרפס בפני קבלני הקולות במרכז המפלגה או בפריימריס. אבל כשמישהו מצחין ממאמץ - לא מכבדים אותו. זה שווה ערך לדייט ראשון שבו מישהו שולח לימוזינה לאסוף אותך, במקום לבוא עם המאזדה שתיים שלו.

רק סולן אחד סירב להצטרף למקהלת הגעוואלדון. אביגדור ליברמן, האיש שהגיע לבחירות בידיעה שבלעדיו לא היה ולא יהיה כלום. כפי שלא מצמץ במו"מ הקואליציוני, הוא גם לא מצמץ במהלך הקמפיין. כמו אישה יפה שמכירה בכוחו של יופייה ולכן היא לא מתאמצת, ג'ינס וטריקו זה לגמרי מספיק. היה בזה חן וכוח, וזה ככל הנראה גם השתלם לו בקלפי. כי אם יש לך מה להציע - אז תציע אותו, אנחנו כבר נחליט לבד אם זה מתאים לנו או לא.