ועכשיו, לשקם את השיח הציבורי

כתמיד בתקופת בחירות, גם הפעם עלתה סוגיית הגיוון בדעות לכותרות בהקשרים שונים. דומה שלרובנו ברורה חשיבות הדבר, בוודאי לנוכח כוחות תרבותיים המבקשים להצר את גזרת התקין או המותר להיאמר.

מכיוון שהשכל האנושי מועד לטעות, גיוון הדעות חיוני לביקורת עצמית של החברה; בלי גיוון קשה לדמיין התפתחות תרבותית. שימור ועידוד של דעות מגוונות הם המגן מפני הפיכת עמדות אורתודוקסיות לעמדות המותרות היחידות. יפה ניסחה זאת חנה ארנדט: "האחיזה בדעות שונות, והמודעות לכך שאנשים שונים חושבים אחרת על אותו נושא, מגינות עלינו מפני ודאות אלוהית, הקוטעת כל דיון ומדרדרת את היחסים החברתיים לכלל אלה המתקיימים בתל נמלים".

עם זאת, כמו כל ערך או רעיון אחרים, גם "גיוון דעות" או "שוק חופשי של דעות" אינם נטולים צדדים שליליים ומסוכנים, וברשתות החברתיות - על אחת כמה וכמה. הדוגמאות כמעט טריוויאליות: האם מקובלות עלינו דעות שבבסיסן התנגדות למגוון הדעות? מה באשר לדעות המקדמות תיאוריות קונספירציה, כמו "חיסונים גורמים לאוטיזם"? בהקשר זה, האם גם גנבי דעת רשאים לסחור בשוק זה? ואם כבר דימויי שוק: האם הצפה של דעות קיצוניות אינה מביאה בסופו של דבר לתוצאה מסוכנת בהרבה: ירידה ביכולת להקשיב, שמביאה להתקבצות רגשית וערלת אוזניים סביב המדורה, שבתורה מפחיתה עוד יותר את היכולת להקשיב, במין דיאלקטיקה שסופה הפיכת האש לבעירה, הקהל - לשבט, וקריסת שוק הדעות עצמו? ולבסוף: האומנם עבור כל אביריו מגוון הדעות הוא מטרה בפני עצמה - או שמא אמצעי מתוחכם להשתקה על ידי צעקנות?

מגוון דעות אמיתי יכול להתקיים רק כאשר שוררת הסכמה שאמנם יש טעם בוויכוח, וכשיש נכונות להשתכנע ולשנות עמדה. בקטע מפורסם בתלמוד הבבלי, בעירובין י"ג, נאמר כי נפסקה ההלכה כבית הלל "מפני שנוחין ועלובין היו" - כלומר, נכונים להתגמש ולסבול דעות של בני פלוגתא. ולפי קטע מקביל בירושלמי, אף היו "מקדימין דברי בית שמאי לדבריהן". פרופ' מנחם פיש העיר בכמה ממאמריו כי לא הקדימו מטעמי נימוס, אלא כי ראו לעצמם חובה לפתח את עמדתם ולא לראות בה את האמת כולה. הלקח - קביעת ההלכה כבית הלל היא בעצם הזמנה לפתח יכולת להתרחק מהאמונות האישיות ולהביט עליהן באופן ביקורתי.

אבל כדי לנהל ויכוח שמאפשר גם שינוי עמדות, נדרשת לא רק ענווה אפיסטמית אלא דרוש גם רצון ללמוד מהזולת, וחשוב לא פחות - ניסיון כן לשמור על שדה משותף של דיון, שבו יש גם דרכים מוסכמות ללבן מחלוקות. אחרת, שום ויכוח לא יהיה לשם שמיים וכל ויכוח יוכל להוריד אותנו לשאול תחתיות.

מכל מקום, וברמה הפרקטית יותר, אם אתם (ואני בכם) בעד שוק דעות חופשי (ולא אנרכי או שוק שנועד להטביע את הקול בצעקות), ייתכן שאפשר לזהות פלורליזם ממשי על ידי עמידה בשלושה תנאים: גילוי הבנה ואולי אף עידוד דעות מנוגדות, ובלבד שיהיו מנומקות ומבוססות; וזאת כל עוד הן אינן חותרות בגלוי או בסמוי לביטול המערכות שמאפשרות את המגוון; ורק אם תוך כדי שבחי הפלורליזם, לא יקרא התומך או יפעל להשתקת יריבים הנענים לסטנדרטים לעיל, בתגיות מזמינות רדיפה כמו "בוגדים".