פניה עוז־זלצברגר, בתו של עמוס עוז ז"ל, צייצה בשבוע שעבר בטוויטר פיסת זיכרון מאביה לקראת הבחירות. "הנה הציטטה של עמוס עוז, כפי ששמעתיה מפיו פעמים אחדות לאחר שנתניהו הפסיד בבחירות בעבר: 'זה כאילו הרעיש מתחת לחלון שלך קומפרסור, הרעיש שנים על גבי שנים, ופתאום הוא השתתק. קודם כל, השקט'". מעבר להתנשאות הלא מודחקת, אני חולק על עוז המנוח.
שקט? איזה שקט? אני דווקא זוכר היטב את רעש האוטובוסים המתפוצצים בתקופת רבין וברק. לפני ואחרי נתניהו. אם היה שקט זה היה השקט שבא ברגע אחד קצר של דממה דקה מייד אחרי שוך רעם הפיצוץ. שקט מלווה בצפצוף אוזניים ובזעקות הפצועים מבעד לאותו ערפל דממה דקה ועמומה.
אז אולי ב"שקט" הם מתכוונים אלינו. כי הקומפרסור זה לא רק ביבי, זה אנחנו - הבוטים מהטוויטר. הנה פתחנו את הפה ודיברנו. וואו. התגלה שאנו מסוגלים לחבר הברה להברה ולהוציא קול אנושי. אתם מבינים כמוני שנתניהו הוא רק הסמל, הוא בובת הוודו שמסמנת את כולנו.
כן, זה כבר לא ארץ ישראל היפה והישנה של פעם עם השקט המיוחד שלה. כבר אין את השקט הנפשי שבו היית משתרע על הדשא של הבריכה בקיבוץ או שולף בשקט את הפנקס האדום. אז היי, תהיו מנומסים בין שתיים לארבע, אל תפריעו למנוחת השכנים שבנו לכם פה את המדינה.
ותנו לי להבהיר לכם נקודה חשובה. זה קרוב. זה קרוב מאוד. שלטון הימין בסכנה. זו לא קריאת "זאב זאב" אלא סטטיסטיקה פשוטה. שיעורי ההצבעה בשמאל גבוהים בהרבה, והימין ישן על האף. תוסיפו זיופים ואת עוצמה יהודית שהולכת לשרוף שלושה מנדטים, ותקבלו את 1992 שידור חוזר. זה הסיפור. האחריות עליכם, הבחירה בין ממשלת שמאל של גנץ לממשלת ימין של נתניהו.
המסכות הוסרו. איך אמר בני גנץ לאודי סגל: "כדי שהאג'נדה של המחנה הדמוקרטי והעבודה תתממש, אני צריך להיות ראש הממשלה". ואם האג'נדה של מרצ והעבודה תתממש, אתם הרי יודעים מה יחזור. האוטובוסים.
אין טעם להשוות בין גנץ לנתניהו. בחור סימפטי גנץ, בתור שכן, לעשות איתו על האש עם בירה ביד, במשחק כדורגל. לא כמנהיג בזירה הבינלאומית. זה גדול עליו. על לפיד מיותר בכלל להרחיב את הדיון. בנימין נתניהו הוא אחד המנהיגים הגדולים בתולדות עם ישראל. אם נשקלל את חסרונותיו ויתרונותיו, המאזן בעיניי ברור. לנתניהו משקל אינטלקטואלי כבד בין עילגים ושטחיים, היחיד שקורא בזמן אמת את המהלכים ההיסטוריים ויודע כיצד לתמרן ולנווט בין שרטון למצוק.
נתניהו אינו משיחי, לא חי בפנטזיות, לא גחמני אלא ריאליסט קשוח וערמומי המודע לגודל האחריות המוטלת על כתפיו של מנהיג עם ישראל בשובו לחיק העמים. אין הזדמנות חוזרת. לכו להצביע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
