בסוף, מישהו יצטרך להפר את הבטחתו

חמישה חודשים בלבד עברו מאז אותו יום ראשון, 48 שעות לפני פתיחת הקלפיות, מסכמים את בליץ הראיונות של הפוליטיקאים וראשי המפלגות ערב קודם לכן, במוצאי השבת, בערוצי הטלוויזיה, עם תמונת סקרים מבולבלת ובלי יכולת חיזוי מי הוא זה שיעמוד על הפודיום ויישא את נאום הניצחון בעוד שלושה לילות.

אז זה נגמר בשני נאומי ניצחון ובשני מפסידים. חמישה חודשים אחר כך, כל מה שאנחנו מבקשים כעת, 48 שעות לפני פתיחת הקלפיות פעם נוספת, זה שהפעם יהיה לפחות מנצח אחד. כי לפי הסקרים שבהם חזינו בשלושה החודשים האחרונים, כלל לא בטוח שנשיג את מבוקשנו. נכון להיום, בשום סקר מאז פוזרה הכנסת, לא נרשמה הכרעה ברורה בין הגושים וגם לא בין המפלגות הגדולות.

אם אלה יהיו תוצאות האמת, מישהו ייאלץ להפר את הבטחתו ולשבת עם מי שהתחייב לא לשבת איתו, אחרת המדינה תיגרר לבחירות בפעם השלישית, ואז מצחיק זה כבר לא יהיה.

ב־2015 ניהל נתניהו ביום האחרון של הבחירות קמפיין געוואלד מאסיבי ומרשים, שגם הצליח.

הליכוד סיים עם 30 מנדטים והרכיב בקלות קואליציית ימין ששרדה 4 שנים. ב־2019 ראש הממשלה כבר לא היה לבד. יחד עימו עמדו וצעקו געוואלד ראשי מפלגות נוספים. זה הצליח רק לחלקם. נתניהו צעק אז כנראה יותר חזק מהם.

הפעם כולם כבר למודי ניסיון. כבר שבוע עומדים ראשי המפלגות ומתחרים מי צורח יותר חזק עד צאת נשמתו. המפלגות הקטנות זועקות בשם הגוש. הגדולות בשם המפלגה הגדולה. רק ביום שלישי בלילה נדע למי הצליח.

נתניהו מגיע לבחירות האלה כשהוא מאותגר מכל הכיוונים. רבים ממצביעיו הודיעו שיישארו בבתים כי הניצחון כבר מונח בכיס. 10 שנים של הנהגה רצופה מעניקות תחושה של אינרציה.

של מה שהיה הוא שיהיה. משימת העל של נתניהו היא להעיר את בוחריו ולהבהיר להם שהסיוט שיקומו בבוקר יום רביעי רק כדי לגלות שקמו לבוקר של מהפך, הוא מציאותי ואפשרי.

מנגד, הנהגת כחול לבן רוכבת גם היא על סיוט של אחרים. לא רק שנתניהו ימשיך לעוד כמה שנים של שלטון, אלא שיביא איתו את החרדים לעמדות המפתח ויחד יכוננו כאן מדינת הלכה חשוכה ונטולת תקווה מדינית. ובתווך נמצאות המפלגות הקטנות: ימינה מימין, והעבודה והמחנה הדמוקרטי משמאל. עבורן מדובר במלחמת קיום.

קמפיין מוצלח מדי של הליכוד וכחול לבן עשוי להותיר אותם חסרי כל. כשהוקמו כל אחד מהם נישא על גלי תקווה, איילת שקד חלמה על 12 מנדטים לימינה, עמיר פרץ על 15 לעבודה ואהוד ברק על לפחות 10 למחנה הדמוקרטי. ההערכה כי שלושתם יקומו מאוכזבים אחרי הבחירות היא כמעט עובדה מוגמרת. אבל זה לא אומר שהפסידו. הבחירות כמעט מאחורינו, ההסכמים הקואליציוניים עוד הרבה לפנינו.