"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אסור לליכוד לזנוח את הערבים

,עודכן

יותר ממערכות בחירות קודמות, סוגיית הצבעתם של האזרחים הערבים בישראל זכתה הפעם לדיונים ערים ורבים. אלה עסקו, איך לא, במתח שבין הציבור היהודי לבין הציבור הערבי. המתח, שלא לומר שנאה ממש, לובה בין השאר בעקבות התבטאויות משני הצדדים שלא כיבדו את אומריהן. התבטאויות מכלילות ("הערבים פראי אדם") והתבטאויות גזעניות ("הערבים רוצים להשמיד את ישראל"), אם להזכיר שתיים. המתח שריר וקיים כיום בעיקר בין הציבור הערבי למפלגות הימין, אך לא רק: למרות הזמן הרב שחלף מוזכרים אירועים קשים, מהטבח בכפר קאסם ועד אירועי אוקטובר 2000.

אך לפתע צץ לו בימים אלה נתון מדהים: מתברר, לפי סקר שנערך באוניברסיטת תל אביב, ש־23.6 אחוזים מערביי ישראל סבורים שנתניהו הוא המתאים ביותר לעמוד בראשות הממשלה. אין למהר ולהסיק מכך מסקנה נמהרת כי כזה יהיה גם שיעור המצביעים הערבים שיתמכו בקלפי בליכוד. רחוק מכך.

ובכל זאת אפשר לתמוה על כך שהליכוד, כמפלגת שלטון, לא משקיעה כל מאמץ בציבור הערבי. אחד משרי הליכוד הסביר כי בעבר דווקא הושקעו משאבים לצורך ניהול תעמולה למען הליכוד בקרב הציבור הערבי. התוצאות היו מאכזבות, עד כי הוחלט להפסיק השקעה זו, שלא מניבה אלא קולות בודדים.

אף על פי כן, ראוי לשאול: האם קברניטי הליכוד, כמפלגה השלטת בהווה ואולי גם בימים הבאים, אינם סבורים שיש לטמון זרעים גם בקרקע הלא פורייה? בעיני רבים זו נראית משימה ממש דמיונית; השקעה לטווח ארוך, ובתנאי הפסד. כל עוד מתמשך העימות הישראלי־פלשתיני, הסיכויים לתמיכה בליכוד, ולו זעירה, בקרב המצביעים הערבים לא תגיע אפילו לכדי עשירית האחוז.

אבל אולי אפשר להניח כי בקרב האזרחים הערבים אפשר לאתר כיסים זעירים של אהדה מסוימת, ואולי אפילו הערכה, להשקעה התקציבית, למשל, של ממשלת הליכוד ביישובים ערביים. יש לאתר כיסים אלה, לוודא כי הם בכלל קיימים.

מי אמר שהתביעה לשוויון אזרחי למגזר הערבי צריכה להיות רשומה בטאבו של מפלגות השמאל? מפלגה לאומית־ליברלית, כפי שמגדירה עצמה תנועת הליכוד, צריכה להיות ראויה לתואר מחייב זה. אפשר לצטט על דרך השגרה, כמובן, את מילותיו של ז'בוטינסקי על "בן נצרת ובני". בנסיבות מסוימות סבר ז'בוטינסקי כי אי פעם בעתיד, במדינה היהודית, ראש הממשלה יהיה יהודי וסגנו ערבי, ולהפך. זהו באמת חזון פרוע, מעבר לכל דמיון. אבל קרוב יותר בזמן: האם לא היה זה מנחם בגין, אשר בשיתוף עם מפ"ם, שהיתה מפלגה ציונית, סוציאליסטית, לחץ על ממשלת אשכול לבטל את הממשל הצבאי שהושת על האוכלוסייה הערבית בישראל? ביטול הממשל הושג, ולאחריו לא התהפך בגין, לא והפך בן־לילה ל"שמאלן".

מדוע נטשה התנועה הלאומית־ליברלית מאבק למען זכויות אדם, למען הפרט? הרי כמפלגת שלטון יכולה הליכוד לעשות הרבה בתחום השוויון האזרחי; הרבה יותר בהשוואה לקריאות שבר עקרות במליאת הכנסת מפי דוברי השמאל. אלה ערכים אשר ממש "נגנבו" ממפלגת ימין, שהעדיפה, מכורח הנסיבות, להתמקד בנושאים מדיניים. כדאי שבלהט הסערות של החיים הפוליטיים התוססים, ימצא הליכוד גם פינה קטנטנה, זעירה ממש, רק חדרון עם שולחן ב"מצודה", וממנו לפעול גם ברוח המילים הנ"ל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר