שני ימים, פעמיים ליברמן

בליל פיזור הכנסת הצהיר נתניהו כי "אביגדור ליברמן הוא חלק מגוש השמאל". אמירה זו התקבלה בצחוק מזלזל. כיצד זה עבר פתאום ליברמן הניצי לשמאל? הוא, שביקש להחליף מקומות בכנסת רק כדי לא לשבת ליד איימן עודה, שרץ בבחירות הקודמות על הטיקט של "אין נאמנות - אין אזרחות", שדורש עונש מוות למחבלים; מה הופך אותו בדיוק לשמאל?

הזיגזג של ליברמן בסוגיית המצלמות בקלפיות מספק הסבר מעולה. שלשום, בסיור במעלה אדומים, הוא הצהיר: "אנחנו נתמוך בחוק המצלמות, למרות שברור שהוא לא יעבור, אבל ישראל ביתנו תתמוך בו". ואילו אתמול התהפכו היוצרות, והוא הנחה את נציגיו בוועדת הכנסת להתנגד. שני ימים, שני ליברמן. מיהו ליברמן ה"אמיתי"?

ליברמן נמצא מספיק זמן במשחק כדי שנדע שהצהרתו משלשום היתה כנה. ברמה העקרונית, אין ספק שהוא תומך בחוק המצלמות. זה עולה בקנה אחד כמעט עם כל עמדותיו ומעשיו במשך שנים ארוכות. אז מדוע הוא התנגד? מסיבה אחת פשוטה: תהיינה אשר תהיינה עמדותיו העקרוניות, מכל בחינה מעשית הוא נמצא בשמאל.

המערכת הפוליטית היא בינארית. זו עובדת יסוד פשוטה. יש מגוון מפלגות, אבל בסופו של דבר המערכת נחלקת לשתי קבוצות: קואליציה ואופוזיציה; ימין ושמאל. לכן זו תמיד עסקת חבילה: איש ימין שמצביע למחנה הלאומי נאלץ להשלים גם עם דברים שהוא לא בהכרח אוהב. בקואליציות הימין, למשל, לחרדים כמעט תמיד תהיה המילה האחרונה בסוגיות דת ומדינה. גורמים הנוטים למרכז בתוך הליכוד או במפלגות לוויין שלה, יפגעו ביכולת להוביל רפורמות בנושאי משפט וכלכלה. אתה יכול להיות ליברל אדוק מהסוג הישן, אבל בברירות שהפוליטיקה מציגה בפניך, לא תקבל את כל מה שתרצה. זהו מחיר "הגוש".

הדבר נכון גם לגבי השמאל. אנשי ימין המתמודדים בתוכו - כמו יועז הנדל, צבי האוזר ובמידה פחותה גם בוגי יעלון - יכולים להצהיר הצהרות ניציות עד שייחר גרונם. בסופו של יום הם חלק מגוש פוליטי שהדינמיקה שלו תסחף אותם הרחק מעבר לאופק האידיאולוגי. הקואליציה שהם יקימו, אם יקימו, לא תהיה ברוח "הליכוד של בגין" שכולם מתגעגעים אליו, אלא ברוח יש עתיד פינת מרצ. זה הריאל־פוליטיק.

כשליברמן הפיל ממשלת ימין אחרי בחירות אפריל, הדינמיקה הפשוטה של הפוליטיקה החלה לפעול. כשהוא פעל נגד גוש הימין, הוא חבר בפועל לגוש הנגדי, וגם אם הוא לא מאמין בעקרונותיו, הוא נאלץ לשתף פעולה. השבוע הוא נסוג מעקרונותיו בסוגיית המצלמות, כי הגוש מחייב אותו לפעול נגד "הספין של הליכוד". תקראו לזה משמעת גושית. נתניהו דייק: ליברמן אולי לא "שמאל", אבל הוא חלק מ"גוש השמאל", והוא מתחיל לשלם על כך מחירים אידיאולוגיים כבר עכשיו.