לפני יותר מעשור, כש"ישראל היום" נוסד, היתה בתקשורת הישראלית מציאות, שבה כותבים מנהיגותיים כמו נחום ברנע היו מעין משכוכית בראש העדר. זו היתה תופעת העדר בעיתונות. כשהיו עושים משאלים, לא היה ספק אצל העיתונאים: הם הצביעו על ברנע כעל העיתונאי מספר אחת בישראל. ממנו הם לומדים לחשוב ולכתוב.
זו בתופעה תקשורתית אנטי־דמוקרטית. לא היה דבר כזה בשום מדינה בעלת עיתונות חופשית. העובדה שהתופעה הזאת הביאה אלוף בצה"ל, איציק מרדכי, אל סף ההרשעה ברצח מחבל, לא נלמדה. יותר מזה: היא נשכחה. המונופול האדיר של יותר מ־60 אחוזים משוק העיתונים, שהוחזק בידי עיתונו של ברנע, נשבר הודות ל"ישראל היום".
לעומת זה, תופעת ליאורה גלאט־ברקוביץ', שדאגה להדליף את חומרי תיק שרון לפני יותר מ־15 שנה, כנראה הוכפלה ושוכפלה בממדים רחבים. זאת אף שגלאט־ברקוביץ' הועמדה לדין על ההדלפה שלה. אחד מאלה שהגדילו לעשות בתחום הזה הוא הרמטכ"ל לשעבר, מראשי אחת המפלגות היום, גבי אשכנזי. הוא יצר לכאורה קרטל של עיתונאים בכירים, ששירתו אותו במלחמתו נגד אהוד ברק, והיועץ המשפטי לממשלה היה צריך להיות אקרובט גמיש מאוד כדי לשחרר אותו מכתב אישום חריף. תשובתה של גלאט־ברקוביץ' בזמנו, כי הדליפה את החומר משום שרצתה שלום, זכורה היטב.
בתחילת העשור החלה תופעה חדשה. בכל רגע פוליטי, שבו התמיכה בנתניהו נסקה, התייצב גורם רב־השפעה לתקוף אותו. המטרה הבלעדית - להוריד אותו בסקרים. הראשון שהתחיל היה ראש המוסד המנוח מאיר דגן, שכינס תדרוך עיתונאים וגם הופיע בפומבי. התופעה זכתה ללגיטימציה מלאה מצד התקשורת. בעיני התקשורת המניפולטיבית, העוסקת בשיבוש הדיון הציבורי, אם מעשה נבלה מתבצע כדי לפגוע בנתניהו, הרי הוא לגיטימי ומוצדק.
גם עכשיו, אי אפשר שלא לקשר בין הדיזנטריה של ההדלפות בחדשות 12 מחקירות נתניהו לבין הבחירות המתקרבות. העיתוי של הדליפה האחרונה הוא שבוע עמוס בפעילות צבאית מוצלחת, שבו אפשר לקבוע כי נתניהו זכה לנקודות זכות. זה הזמן להוריד לו את הראש, לפי תורת המאבק התקשורתי־תעמולתי נגדו. כאשר המשטרה היתה בצרות בעקבות המחדל באום אל־חיראן, קיבל המפכ"ל אלשיך עצה טובה, וכינס מייד מסיבת עיתונאים שבה הודיע על התקדמות דרמטית בחקירות נתניהו. כמו בלחיצת כפתור, התאדה אום אל־חיראן. עכשיו המגמה היא להשיג הפללה של ראש הממשלה בדעת הקהל.
ראש הממשלה קרא לצופים לעשות את מה שאזרחים רבים עושים ממילא: להדיר את עצמם מערוץ מסוים. רבים מדירים עצמם בכלל מהתקשורת הישראלית ההיסטרית, המשבשת את הדמוקרטיה. בישראל, אזרח שאינו מחפש לעצמו ערוצי אינפורמציה בחו"ל, אינו מסוגל לגבש לעצמו תמונה של חדשות אמת. תפיסת העולם השלטת בתקשורת היא זו שהציג רם בן ברק: "שחורים ולבנים"; בני חושך ובני אור. זו תפיסה הרבה יותר מסוכנת מגזענות. היא כלי של שטיפת מוח במשטרים טוטליטריים. זו גם ראיית העולם של שני מובילי שידור בגל"צ.
מי שכלוא בתא התהודה של תקשורת כזאת הוא אומלל, ונתניהו מייצג את תחושתם של רבים בציבור. התא התקשורתי סגור, האוויר מעופש, מצחין. נתניהו עושה נכון כשהוא פורץ צוהר קטן - נכון, עם פטיש אוויר רועש - כדי להכניס אוויר חופשי, ולאפשר למי שרוצה, לצאת מהכלא הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
