רבנים, גלו אומץ ושחררו את העגונות

בימים האחרונים היינו עדים לפארסה נוספת, או שמא טרגדיה, סביב סרבן גט. לפי גרסת הרבנות, קבורת אמו של סרבן עוכבה על ידי הרב הראשי, עד שהסכים לתת גט. לגרסת הבעל המעגן, לא היו דברים מעולם, והרבנים הם "מושחתים" ו"חבורת שקרנים". כך או כך, הסיפור מציף שוב את אחת הבעיות הכאובות: נשים רבות כלואות בנישואים על ידי בעליהן.

באופן פרדוקסלי, ממחיש הניסיון האחרון והיצירתי של הרב הראשי לכפות גט, דווקא את קוצר ידו של הממסד הרבני, הכולא את עצמו בקונספציה הלכתית שמרנית. פתרון ראשון למצב הבלתי נסבל הזה הוא חופש בחירה בנישואים ויצירת מסלול של נישואים אזרחיים בישראל. אבל פתרון חיוני לא פחות צריך לבוא מתוך המגרש ההלכתי, ועל בסיס רוחב כתפיים ואומץ לב פסיקתי של הרבנים והדיינים.

משטר הנישואים בישראל של המאה ה־21 אבסורדי, ודורש תיקון משמעותי. בהיותו מושתת ביסודו על הדין הדתי, הוא יוצר מצב לא הגיוני, שבו לכ־400 אלף ישראלים, שלא מוגדרים יהודים על פי ההלכה, אין כלל אפשרות להינשא בישראל. מעבר לכך, הוא שולל מישראלים רבים אחרים, שהיו מעדיפים להינשא בטקס לא דתי, את האפשרות לעשות זאת.

התיקון צריך לבוא בדמות נישואים אזרחיים, שגם פוסקים רבים סבורים שהם הפתרון הראוי והנכון יותר למצב שבו רוב הישראלים אינם שומרי תורה ומצוות, ולא מעלה חשש לפיצול בעם ישראל.

אבל גם אם מחר בבוקר יונהגו נישואים אזרחיים, הסוגיה הקשה של סרבנות גט לא תיפתר, שכן רוב הישראלים כבר נשואים כדת משה וישראל, ורבים אחרים ימשיכו להינשא על פי ההלכה. לכן הפתרון צריך להימצא במגרש ההלכתי, ובתפר שבינו לבין החוק ומערכת האכיפה הישראלית.

צריך לומר ביושר, שהרבנים והדיינים היושבים בבתי הדין, ועוסקים באופן יומיומי בסוגיות הללו, מכירים את הקשיים ועושים מאמצים לפתור את מצוקתן של מעוכבות הגט. המקרה האחרון ממחיש את המודעות ואת היצירתיות של הרב הראשי, העומד בראש מערכת בתי הדין, להשגת גט לאישה שכלואה בנישואיה כעשור. יתרה מזו, החוק הישראלי גם מסמיך את בתי הדין לנקוט סנקציות חמורות ביותר על מנת ללחוץ על סרבני גט, ובכללן אפילו מאסר בבידוד של סרבן גט, ככל הנראה הענישה החריפה ביותר שמערכת המשפט בישראל יכולה להטיל על אדם.

אם כך, היכן הבעיה? בקונספציה. על פי ההלכה, מתן גט צריך להיות מרצון. לכן, למרות ארסנל הכלים הקיים בחוק, בתי הדין מהססים לעשות בהם שימוש נרחב. נוסף על כך, כפי שמוכיחים מקרים לא מעטים מהשנים האחרונות, כשמדובר בסרבנים קשי לב, גם סנקציות חמורות לא מועילות. לכן דרוש פתרון אחר ומשמעותי יותר.

אכן, דרך המלך לסיום נישואים על ידי ההלכה, היא מתן גט מרצון על ידי הבעל. אבל ההלכה מציעה גם דרכים אחרות, המקנות לבתי הדין את הסמכות להפקיע נישואים או לבטל אותם למפרע. למרות הכלים המצויים בהלכה, רבנים רבים חוששים לעשות בהם שימוש. במקום שיינשאו על כפיים ויהוו מקור השראה, דיינים בתוך ומחוץ למערכת בתי הדין, שעשו בכלים הללו שימוש בעת האחרונה, זכו לקיתונות של רותחין מעמיתיהם, וקידומו של אחד מהם אף נעצר.

היכולת לפרש ולהתחדש שימרה את החיוניות והרלוונטיות של ההלכה עבור העולם הדתי במשך דורות. הפתרון למצוקה האיומה של מסורבות גט נמצא בידיהם של הרבנים, ובאומץ שלהם לעשות שימוש בכלים הלכתיים חדשים, שייטלו סוף־סוף את הכוח מידי בעלים רשעים, וישחררו לחופשי מאות נשים שנמקות בנישואים מתים.

ד"ר שוקי פרידמן הוא מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס