"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא רוצות למחוק את סימני המתיחה

,עודכן

מדורי הרכילות מקדשים כוכבניות שעוזבות את בית החולים אחרי לידה כשהן מאופרות, נועלות נעלי עקב ולבושות בבגדים צמודים. "היא לא נראית אחרי לידה", כך מחמיאים למי שהצליחה למחוק במהירות את השינוי שהגוף עבר בהיריון ובלידה. לחזור לג'ינס מלפני ההיריון הפך לחלום, ויש אפילו קבוצת פייסבוק בשם "אמא חוזרת לג'ינס".

החברה, בעיקר הישראלית, דוחקת בך ללדת - "מה, אתם לא רוצים גם בת?" או "זהו, מסתפקים בשניים?" - אבל במקביל מעודדת אותך להעלים כל סימן לכך שילדת, ולמה שהגוף חווה במשך תשעה חודשים - ובסיומם.

אשלי גרהאם היא דוגמנית אמריקנית. היא אישה גדולה, מה שקוראים דוגמנית "פלאס סייז". ב־2016 היא עשתה היסטוריה כשהפכה להיות דוגמנית הפלאס סייז הראשונה שכיכבה על שער המגזין "ספורטס אילוסטרייטד". עד אז, רק נשים רזות עם "גוף מושלם" זכו לכבוד.

גרהאם הפכה לסמל, לדוגמה לקבלה ולאהבה של גוף האישה. בחיים ע"פ גרהאם, הגודל לא קובע. לכל אישה מבנה אחר, גוף שונה וכולן יפות בדרכן. המטרה היא לאהוב את עצמך במקום להתייסר. יופי הוא, קודם כל, קבלה של מי ומה שאת.

גרהאם מתעקשת שלא ירטשו את תמונותיה ולא יטשטשו סימני צלוליט. היא גם מצטלמת כשהיא אוכלת, דבר שהרבה נשים אחרות לא מעיזות לעשות. לפני ימים אחדים היא פרסמה תמונה שלה בהיריון, וגרפה מיליוני לייקים ושיתופים. הסיבה - היא לא הסתירה סימני מתיחה שנשים רבות מתאמצות להסתיר.

כן, סימני מתיחה. פסים דקים שמעידים יותר מכל על כך שהגוף שלך נושא או נשא בתוכו חיים, שהמעטפת שלך השתנתה יחד עם העולם הפנימי. כשאשה הופכת לאם, משהו בה משתנה. הורות גורמת לך להיות אדם אחר. אז למה זה בסדר לעבור שינוי פנימי עמוק, אבל בכל הנוגע לשינוי החיצוני - אנחנו כ"כ ביקורתיים?

גרהאם לא עשתה שום דבר מלבד לצלם את מי ומה שהיא באמת. היא פשוט ויתרה על הבושה והפחדים, וחשפה ברבים את מה שכולנו יודעים שקיים: את העור שחווה תהליכים, בדיוק כמו הנפש; את ההבנה והידיעה שלהורות יש מחיר, נפשי וגופני.

בסרט "אבודים בטוקיו", אומר ביל מארי לסקרלט ג'והנסון שהרגע שבו נולד הילד הראשון שלך הוא הרגע המפחיד בעולם. אתה מבין שחייך השתנו לנצח. החברה מבינה ומקבלת את זה, לכן היא לא מנסה להחזיר אותנו לנהר האין־הורות, אלא מכבדת ומעריכה את השינוי. הגיע הזמן לקבל את העובדה שגם הגוף חווה תהליך. מגיעה לנו חופשת לידה לא רק מהעבודה, אלא גם מהצורך למחוק את סימני המתיחה ולחזור לג'ינס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר