נהר הדמעות : זוכרים את דביר

את הדברים הבאים לזכרו של הצעיר התם והמתוק דביר שורק הי"ד אני כותב מתוך משנתו ודבריו של סבו, הרב בנימין הרלינג ז"ל - הרב והצנחן שליווה אותנו, קבוצת לוחמים דתיים, במסגרת ביטחונית, בזמן לימוד תורה.

מה יגיד הסבא הצדיק, הרב בנימין הרלינג הי"ד, ניצול השואה שנרצח על ידי מחבלים, כשיראה את נכדו מגיע למרומים, נכנס דקור לאולם הרוגי קידוש השם?

הוא ייקח אותו לאולם הראשון, שם בני עירו איצקן, שנרצחו בשואה ואיתם עוד מיליוני נשמות של הרוגי השואה. אחר ישים את ידו של נכדו בכפו ויעבור לאולם השני, שם נרצחי פוגרומים מאוקראינה, מעיראק וממרוקו. ואז דביר ישאל בעיניו הטובות: כל אלה, סבא? כל כך הרבה נהרגו כיהודים?

לא, נכדי, ישיב לו סבא בנימין. שם למעלה נמצאים הרוגי בית ראשון ושני. הם מארגנים עכשיו את ההכנות לאבל תשעה באב.

- סבא, למה זה גורלנו לאורך הדורות?

זה המחיר של עם לבדד ישכון המביא את בשורת הבורא לעולם, לאנושות, מאז היינו לעם. כשהם רצחו אותך ואותי הם רצו לפגוע בעם הנצח ובערכיו. כך היה כשהיינו בגולה, בלי ארץ. תמיד עשיו שנא את יעקב. כשחזרנו ארצה רצחו את ראשוני החלוצים, והם המשיכו בכך מאז קמה מדינתנו. גם בטרם חזרנו ליהודה ושומרון.

- ואיפה הנחמה? - ישאל הנכד את סבו.

"בדמייך חיי", יענה הסבא. באושוויץ נרצחו בכל שעה 900 יהודים. היום בכל זאת יש מדינה, יש צבא ויש לוויות, מה שלא היה לבני העיירה שלנו שנרצחו וגופותיהם הושלכו לנהר. ואגיד לך מה שכתבתי לאפרים, הדוד שלך, כשנסע עם משלחת ישראלית לאוקראינה: "כשאנחנו היינו שם בשואה היינו כעלה נידף. ואתה ברוך השם, כל מדינת ישראל מאחוריך". גם אתה נכדי היקר, כל מדינת ישראל מאחוריך. את מותך ננקום בהקמת עוד התיישבות ובמלחמה ללא פשרות ובעמידה איתנה מול האויב. נלווה אותם בתפילות לפני כסא הכבוד למען יצליחו. בוא דביר, עם סבא, עוד מעט נקבל את השבת ובשבת אין אבלות.

הכותב הוא סא"ל במיל', יו"ר אלמגור, ארגון נפגעי הטרור