"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המפלגה הדמוקרטית הגדולה האחרונה

,עודכן

משהו קורה בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, ודומה שהגיע לשיא בבחירות הנוכחיות: המפלגות נעלמות. אם נתבונן במפה הפוליטית בעדשה רחבה, לא נראה מפלגות של ממש, במובן של התאגדות פוליטית על בסיס אידיאולוגי. מה שנראה יותר ויותר הוא אוסף של אינדיבידואלים מימן ומשמאל, המצרפים אליהם דמויות בעלות שם מפה ומשם, מקימים קבוצה (הקרויה בטעות מפלגה), מתפצלים, מתחברים ואז שוב חוזרים. מפלגות עם מנגנון ארוך טווח, יציב ומשמעותי, נמוגות לאיטן. כך גם נעלמות "מפלגות עם", הבנויות מלמטה למעלה, עם פעילות רוחשת של מתפקדים, פעילים, חברי מרכז וחברי כנסת הנבחרים לרשימה בבחירות דמוקרטיות. זולת הליכוד, למעשה, אין שום מפלגה שהיא מייצגת ודמוקרטית גם יחד.

הפוליטיקה הישראלית הולכת ומכרסמת במבנה המפלגתי. נכון, יש מפלגות חרדיות, ונכון, במפלגת העבודה עדיין מתקיימים פריימריז. אבל הראשונות אינן דמוקרטיות, והאחרונה כמעט אינה קיימת. על שאר המפלגות לא חלים הקריטריונים של מפלגה דמוקרטית רחבה.

שינוי שיטת הבחירות ב־1996, והנהגת בחירה ישירה לראשות הממשלה, הפכו את הבחירות בישראל לפרסונליות מתמיד. אבל החזרה לשיטה הקודמת לא שינתה את המגמה. להפך, דומה שבמקום אידיאולוגיה, נציגי הציבור מחפשים כיסא, ואם אפשר לא בכנסת בלבד - אלא בממשלה. ואם בממשלה, כולם רוצים את ראשותה. מעל לכל, פשתה תרבות הכלנתריזם בפוליטיקה שלנו, שהפכה ללבניזם (ע"ע ציפי לבני) ולשפיריזם (ע"ע סתיו שפיר), ושבמקום מילת גנאי - הפכה ל"דרך ארץ", ואף ל"מנהיגות אמיצה".

צריך לזכור זאת על רקע ההתנפלות על הליכוד, שחבריו מתעקשים לכבד את הכרעותיהם הדמוקרטיות. משום שהמאמצים של "מפלגות" השמאל, ופה ושם גם של גורמים בימין, לכפות על הליכוד להעמיד חלופה לנתניהו, מתוחכמים יותר מכפי שנדמה. זהו ניסיון לפגוע במפלגה הגדולה, הייצוגית והדמוקרטית היחידה שנותרה. שהרי אם הליכוד תפעל בצורה לא דמוקרטית, בניגוד להחלטת המתפקדים, זה כלל לא משנה מי יעמוד בראש. מאותו רגע ואילך היא תאבד את כוחה ואת אמונם של המתפקדים בכך שלמעורבותם ולהחלטותיהם יש משמעות. במילים אחרות, הם כבר לא רוצים את "הראש", אלא את כל המפלגה. ביום שלא תהיה מפלגת שלטון משמעותית מימין, המשחק ייגמר. רסיסי מפלגות תתחרינה ברסיסי מפלגות, ובכאוס הזה "הכל הולך".

ב־2005 פעל אריאל שרון בניגוד להחלטות הדמוקרטיות של מתפקידי הליכוד, ואחר כך פירק את המפלגה והקים את קדימה. הליכוד ירדה למספר המנדטים הנמוך בהיסטוריה שלה - 12. רק כעבור ארבע שנים הצליחה המפלגה לשקם את כוחה, בעיקר בזכות המנגנון המפלגתי והדמוקרטי החזק שלה.

כשמשמיצים את הליכוד, אין זה מפני שהיא לא דמוקרטית. בדיוק להפך: המגמה היא כרסום ביסודותיה של המפלגה הדמוקרטית והעממית האחרונה. הסיבה ברורה: רק כך יהיה אפשר לשים קץ לשלטון הימין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר