להיות סוציאליסט בגן-עדן קפיטליסטי

לפני כחודש החלו בארה"ב העימותים הטלוויזיוניים בין השואפים לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בבחירות 2020. באורח משונה, השתרבב לשיח העימותים נושא חדש: סוציאליזם. השקפת העולם שהיתה כמעט מוקצה מחמת מיאוס בחברה האמריקנית, מצאה את דרכה לזרם המרכזי, ולא סתם כמקור השראה רעיוני, אלא כהשקפת עולם שיש להתגאות בה. אליזבת' וורן, אחת המועמדות הבולטות, חרטה על דגלה את ההבטחה לספק השכלה גבוהה בחינם לכולם. ברני סנדרס מצידו, מבטיח משכורת מינימום בסך 15 דולרים לשעה וביטוח בריאות לכל.

הבעיה מתחילה כאשר הבטחות אלה פוגשות את קרקע המציאות. עובדי המטה של סנדרס, למשל, התלוננו בתקשורת שמעסיקם לא מספק אפילו להם את התנאים שהוא מבטיח לכלל הציבור האמריקני. בתגובה, העלה המועמד הוותיק את משכורתם לשעה, אך הפחית במספר שעות העבודה, כך שהם משתכרים בפועל פחות מכפי שהשתכרו לפני המהומה התקשורתית. אפילו סנדרס מגלה שכסף לא צומח על עצים.

המועמדים הדמוקרטים לא רק מטיפים לסוציאליזם בתוך גבולות ארה"ב, אלא מעודדים מדינות סוציאליסטיות. דומה שאסונות הומניטריים ופשעי הדיקטטורים במדינות אלה, אינם מטרידים אותם. הקמפיין הקורא "להוריד את הידיים מוונצואלה", ודורש מהממשל האמריקני שלא להתערב במשבר שם, אומץ בלהט על ידי רוב המתמודדים. לטענתם, למרות שמדורו, הדיקטטור הסוציאליסטי של המדינה, בזבז את כל כספה, הביא את אזרחיה לחרפת רעב ושלח את הצבא לרדוף מפגינים, לוושינגטון אסור לסייע לכוחות הדמוקרטיים הקוראים תיגר על יורשו של הוגו צ׳אבס.

גם אצלנו יש מי שמתמסרים לפיתוי הסוציאליסטי. ח"כ ניצן הורוביץ, יו"ר "המחנה הדמוקרטי", מהלל את צ'ה גווארה, רוצח ההמונים שחיסל את חברי קהילת הלהט"ב כשיטה. מספר 2 ברשימה, ח"כ סתיו שפיר, החלה את הקריירה הפוליטית שלה בדרישה להוריד את מחירי הדירות כך שכל אדם יוכל לרכוש דירה ברחוב המבוקש ביותר במדינה - במחיר של אוהל בחוף לבנון בכנרת.

אשליות כאלה שפוליטיקאים מוכרים לציבור, הן לא רק בלתי אחראיות ומסוכנות, אלא מצביעות על דבשת אימתנית על גבם של המבטיחים. הם יקראו לנתניהו ולטראמפ פופוליסטים השכם והערב, בעוד הם עצמם מנסים לקנות את הציבור בהבטחות בלי כיסוי, שעלולות לגרור את המדינה, כמו כל מדינה שניסתה מודל סוציאליסטי עד היום, לעבר פשיטת רגל כלכלית ומוסרית.

האין זה נפלא להיות סוציאליסט במדינה קפיטליסטית? אפשר לשתות הפוך על סויה מתחת לגורדי השחקים של תל אביב, ולחלום על סוציאליזם שיהפוך גם קפה בוץ למוצר יוקרה.