בין שתי התנצלויות

מה חשבו לעצמם אהוד ברק וח"כ עיסאווי פריג', האחד שהתנצל והאחר מי שגרם, כביכול, להתנצלות? האם באמת חשבו שנאמין להם כי ממעמקים, רק עקב מצפון מתייסר, ביטא ברק בימים אלה את התנצלותו על הרג 12 האזרחים הערבים במהומות אוקטובר 2000? 19 שנים חלפו מאותם אירועים אומללים, ובכל השנים ההן התייסר ברק עד שרק לפני ימים אחדים, סוף־סוף, נסתיימה תקופת ההתלבטות בהבעת התנצלות. 

ראשיתה של המחווה במאמר שבו קרא ח"כ פריג' לברק להתנצל. אך העיתוי חשוב פי כמה: על סף סיום המגעים בין ברק למרצ, שימש המאמר זרז להאצת האיחוד בין מרצ לישראל דמוקרטית. ואכן, היתה זו מעין מחווה שהשיגה את יעדה הפוליטי, אבל החטיאה בגדול את היעד המוסרי של התנצלות אמת. למעשה, ברק שחק עד דק כל משמעות ערכית של בקשת סליחה. 

וכי על מי ניסו הזוג ברק־פריג' "לעבוד", לאחז עיניים? האם באמת סברו כי חלק ניכר מן הציבור ינשום לרווחה לאחר המחווה, ושאזרחי ישראל הערבים יגיבו באנחת רווחה למשמע דבריו של מי שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון בזמן האירועים? לא ולא. סביר יותר כי ברק ופריג', פוליטיקאים משופשפים שניהם, פשוט "רימו" את עצמם. האחד "הפתיע" במאמרו, והשני גמל לו בהתנצלותו. זה היה "משחק מכור". 

חבל, חבל מאוד שברק ופריג' לא נזכרו בעיתוי הולם למחוות התנצלות, כמו זו שבמרכזה עמד מלך ירדן המנוח חוסיין. לא יישכח מופת התנצלותו על רצח שבע הנערות מבית שמש, בעת שסיירו בנהריים ב־1997. 

המלך חוסיין לא נזקק ל־19 שנות לבטים וייסורי נפש עד שמצא את ההזדמנות הנאותה להביע התנצלות. לשמע הידיעה על הטבח, קטע ביקור בספרד, שב לירדן ואחר כך כרע ברך בבית שמש לפני המשפחות השכולות. את הבעות הצער שלו, פנים אל פנים מול כל משפחה שכולה, יכלו לשמוע צופי הטלוויזיה כי המצלמה והמיקרופון ליוו את המעמד הבלתי נשכח. 

נכון, לימים שוחרר הרוצח תחת לחצם של מתנגדי בית המלוכה, שהתנגדו גם להסכם השלום עם ישראל. יש להניח כי חוסיין הביא בחשבון את המחיר הציבורי הכבד שישלם עקב המחווה, ובכל זאת לא היסס ויצא לנחם את המשפחות השכולות. 

תהום רובצת בין התנצלות להתנצלות: האחת, ישראלית, תרגיל פוליטי שלא גרם להתרגשות בקרב ציבור היעד. האחרת, של מלך ירדן, התנצלות כנה, מרעידת לבבות, מעמד שלא יישכח. הנסיבות היו שונות, אך בשתיהן השכול היה במוקד. זו גם אותה התהום המפרידה בין תרגיל פוליטי ציני, לבין מחווה שיצאה מהלב. 

המסקנה: שלא "יעבדו" עלינו הפוליטיקאים. למדנו להכיר את רובם. בקלי קלות ידענו לזהות מתי ננקט צעד של אמת, ומתי הוא מלאכותי. איננו מטומטמים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו