לפני ימים אחדים ציטט ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, ראיון נדיר עם מחמוד אחמדינג'אד, הנשיא האיראני לשעבר, שפורסם בשבת על שלושת רבעי עמוד ב"ניו יורק טיימס". בין השאר נשאל הנשיא לשעבר - שהצטיין בנאומי השטנה שלו כלפי אמריקה וישראל - על פתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני, והוא לא היסס להשיב כי כל הסכם שהצדדים יגיעו אליו יהיה מקובל על איראן.
האמת היא שתשובה זו היא העמדה המסורתית של איראן כבר שנים רבות, אבל העובדה שהיא נאמרת בנונשלנטיות שכזו, מפי מי שנחשב לאחד משונאינו הגדולים ומי שאינו בורר במילים ומעולם לא ניסה להיות דיפלומט - אינה מובנת מאליה. האופציה של הידברות עם איראן חייבת להיות מובאת בחשבון.
הידברות כזו לא תיעשה על ידי רה"מ נתניהו, אבל אם לא הוא יעמוד בראש הממשלה בעקבות הבחירות הקרובות, חשוב שמי שיחליפו לא יראה במדיניותו הסרבנית מול איראן את הדיבר ה־11, ויבחן היטב את האופציות העומדות מול ישראל.
הנשיא דונלד טראמפ מתנהל במדיניות שיכולה להוביל לחידוש ההידברות עם איראן ולמשא ומתן רציני בינה לבין וושינגטון, או להתפרצות של עימות אלים ורב קורבנות. כל צד בוחן את חוזקם של עצבי זולתו, וטראמפ עשוי להפתיע. מי שנשיא צפון קוריאה התימהוני, קים ג'ונג־און, מצא מסילות אל ליבו, קורא למשא ומתן עם נשיא איראן, חסן רוחאני, ובהחלט עשוי למצוא עצמו בעיצומה של הידברות כזו, אם יוסכמו תנאי הפתיחה. זו תהיה טעות אם ישראל תישאר מחוץ לשיח.
בשונה ממדינות ערב, עם איראן יש לנו עבר ארוך וחיובי. הקשרים בין שתי המדינות היו קרובים ביותר עד למהפכה האסלאמית ב־1979. נכון שזה כבר אינו אותו ציבור, אבל עצם העובדה שהיינו קרובים כל כך אומר שלא יהיה בלתי אפשרי לייצר את הגשר מחדש, וכי שריפת דגלי אמריקה וישראל, והדברים הקשים שנאמרים, אינם בהכרח קונצנזוס איראני.
יש קולות אחרים. צעיר איראני בטהרן // צילום: אי.אף.פי
המשטר האיראני, אכזריותו, סתימת הפיות שבו והנורמות הפסולות שהוא מבוסס עליהן, הם נושאים שמן הראוי לבקר את כולם ולתבוע סביבם שינוי, אבל זו אינה עילה שלא להידבר עם מדינה זו. אנחנו נאלצים להידבר עם מדינות שהנורמות בהן בעייתיות עוד יותר, משום שזהו האינטרס הלאומי והביטחוני שלנו.
בתחום פיתוח האופציה הגרעינית - כאן ודאי שאין ישראל צריכה להמשיך במדיניות הקוראת לביטול ההסכם עם איראן, משום שקיומו טוב בהרבה מן המצב שבו לא היה הסכם כזה. העמדה החדשה תוכל להיות תמיכה בפתיחה מחודשת של ההסכם ובתביעה להאריך את משכו, ולהכליל בו את נושא הטילים ארוכי הטווח. ברור שפתיחת הסכם, משמעותה היא כי גם לאיראן יהיו תביעות שיהיה צורך לדון בהן.
ההידברות על אודות חיזבאללה חשובה לא פחות. זהו איום קונבנציונלי על ישראל, ואיראן היא מעניקת החסות לארגון אסלאמיסטי זה. הסרת האיום של חיזבאללה כחלק מהסדר כולל עם איראן היא אינטרס חיוני של ישראל, וככל שהוא נראה, כרגע, דמיון פרוע, הוא עשוי להתממש אם יהיה חלק משורה של הסכמות. הוא הדבר באשר לארגון הג'יהאד האסלאמי, ובמידה מסוימת - גם לגבי חמאס.
ברור שהכל יהיה מעשי יותר על רקע הסכם ישראלי־פלשתיני. איראן, כחברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, מחויבת לנורמליזציה עם ישראל בעקבות הסכם כזה. במשא ומתן הכולל איתה - אם יתקיים - תצטרך ישראל להבטיח כי איראן תעמוד במחויבותה זו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו