"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גנרל טוב אינו בהכרח מדינאי דגול

,עודכן

לאחרונה גוברת בישראל מגמה מבורכת לכאורה, שבמסגרתה נוהרים פורשי צבא הקבע, אלופים ורבי אלופים, למערכת הפוליטית. אלא שהללו, בדיוק כמו קודמיהם לפרישה, נמנעים באופן שיטתי מ"לדבר צבא", ובכלל זה לדון במוכנות, אימונים, לקחים, בקרה וחניכה בצה"ל, וזו רק רשימה חלקית.

במקום זאת, הם אינם פוסקים מללהג על סוגיות מדיניות ולדוש בפתרונן. הימנעותם מכל עיסוק בסוגיות צבאיות, והעדפתם המובחנת להתמקד כמעט בלעדית בתחום המדיני, מעוררת את החשש שמא בקיאותם בצבא, כמכלול, רדודה.

קשה להתעלם גם מכך ש"הפורשים" לדורותיהם, לעת כהונתם כשרים או כראשי ממשלה, לא תרמו דבר מה מהותי לביטחון, זולת הרושם החיצוני שעצם כהונתם בממשלה הוא ערובה לכך ש"הכל יהיה בסדר".

ספק אם ניתן למצוא ערב מלחמת יום הכיפורים סימן חיובי לתרומתם של שרים פורשי צה"ל בממשלת גולדה, מרא"ל דיין, עבור לרא"ל בר לב, וקנח באלוף יגאל אלון, זכרם לברכה.

באותו אופן, אין הסכמה גורפת שכישוריו של רא"ל יצחק רבין ז"ל כמצביא, תרמו לפועלו כמדינאי. מניהול השיקום של צה"ל אחרי מלחמת יום הכיפורים - שקלקוליה חזרו על עצמם במבצע שלום הגליל - ועד להתעלמות המקצועית (מבחינה צבאית, כמובן) שלו ושל בכירי מערכת הביטחון מחובתה של המערכת להרתיע את ערפאת מכל ניסיון להפר את הסכם אוסלו.

הדברים נכונים גם לגבי רא"ל אהוד ברק, שבעת כהונתו כראש ממשלה ושר ביטחון הורה לצה"ל לסגת מלבנון. על פי תורת המלחמה ועקרונות הניהול הבסיסיים, מהלך מעין זה מחייב לוודא באופן קפדני שנעשות הכנות הולמות כדי להבטיח נסיגה סדורה ומבוקרת.

בפועל, המבצע הוכן ברשלנות, ובמקום נסיגה מסודרת, התבצעה בריחה מבוהלת ששחקה עוד ועוד את שארית ההרתעה. כך הפכה היציאה מלבנון למבוא לקראת מלחמת לבנון השנייה.

להבדיל מאלה, ייזכר לטובה אריאל שרון ז"ל (אלוף בדרגתו). לאחר הטבח במלון "פארק" בנתניה, אימץ לעצמו שרון, נוסף על תפקידו כראש ממשלה, גם את תפקידי שר הביטחון, הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד. הוא יזם וניהל בעצמו את הלחימה במבצע "חומת מגן" נוכח אובדן היוזמה בצה"ל, פרי הבאושים של מדיניות ההכלה, שכל תכליתה שמירת רכוש ונפש.

שרון הוא בגדר היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, ומשום כך קשה להבין איך הציבור הישראלי, שאין בחלד חכם ופיקח ממנו, מעניק במהירות כזו את תמיכתו הנלהבת לאנשי צבא נטולי הישגים משמעותיים, זולת שירותם בקבע.

לקצינים בכירים שראו בעצם השתתפותם במסעות מלחמה אסמכתא למקצוענותם, לעג מלך פרוסיה פרידריך השני ("הגדול") באמירה: "אם אדרש לעטר במדליות את המשתתפים במסעות, יהיו פרדות המלחמה ראויות יותר מכל לעמוד בראש התור לקבלתן".

תא"ל (מיל') אמציה (פצי) חן היה מפקד סיירת שקד

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר