דרישה תקדימית ומסוכנת

דרישת ההסתדרות להתיר לעובדים לאחר למקום עבודתם בשל העבודות בכניסה לבירה היא לכל הפחות מגוחכת. העובדים זכאים לתשלום בגין נסיעות, אך לא בגין זמן הנסיעות.

זה יכול להיות מעניין לחייב את המדינה לשלם בגין זמן ההגעה של עובדיה למקום עבודתם: ייתכן שזה ימחיש עוד יותר את כדאיות ההשקעה בתשתיות התחבורה.

אם הדבר יגיע לידי בית הדין לעבודה ואם הוא יפתח פתח למשא ומתן בעניין, הרי זה יוכל בעתיד לשמש תקדים לתביעות דומות של כל העובדים, גם אלה שאינם מאוגדים.

הדרישה הזו תואמת את המדיניות העקבית של ההסתדרות - לנצל כל אפשרות לסחוט העלאות שכר נוספות. מדובר במדיניות חסרת אחריות מכיוון שהדרישה הזו אינה מלווה בצעדים להעלאת התפוקה. ארגון עובדים אחראי היה מסייע בייעול ודורש תוספות על בסיס הצלחה. דרישות שכר שאינן קשורות לתפוקה פועלות נגד עתיד העובדים.

ההסתדרות היא זו שיצרה למעשה את מעמד עובדי הקבלן כשתמכה בעובדים שמסרבים למלא את תפקידם. ההסתדרות היא זו שגם הביאה בעבר לקריסת קרנות הפנסיה של עובדים ששילמו את ההפקדות משכרם בכל שנות עבודתם והיא זו שתביא בדרך זו להכרה בעדיפות ההפרטה, הגבלת השביתות והעלאת שיעור העובדים הנדרשים לייצוגה משליש לרוב אמיתי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו