"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כל קהילה תחנך לפי דרכה

,עודכן

קביעתו של שר החינוך, הרב רפי פרץ, כי מתקיימת דווקא "החלנה" ולא הדתה במערכת החינוך הציבורי ("ישראל היום", 19.6.2019) - היא מוצדקת. כבר לא מעט שנים חלק משעות הלימוד במערכת החינוך משמשות מכשיר לאינדוקטרינציה ערכית. בחינוך הממלכתי, למשל, מדובר בהקניה שיטתית של עולם הערכים החילוני והפרוגרסיבי. בחינוך ל"תרבות ישראלית־יהודית" הנרטיב הרשמי אינו מכיל ורב־קולי, אלא מושתת על פולמוס סמוי נגד האורתודוקסיה והימין הפוליטי. בלימודי אזרחות, שעוצבו בשנות ה־90 על ידי ועדת קרמניצר, התכנים משקפים עמדות שמאל, קיצוניות לעיתים, וכאלה המנוגדות לערכי הדמוקרטיה הייצוגית והציונות.

יש מי שמיהרו להאשים את שר החינוך ב"הדתה". לתפיסתם, משרד החינוך חייב לשמש אקדח אידיאולוגי בידיו של מישהו: אם אינו עוסק ב"החלנה", הרי הוא מתגייס ל"הדתה". אולם אין להאשמות אלה כל תימוכין: הרב פרץ ציין עובדה, ולא הכריז שבכהונתו יקדם משרד החינוך עמדות מהקצה המנוגד של המנעד הרעיוני. בזמן הקצר שחלף מאז מינויו, הוא אף נמנע מהכתבת עמדות וערכים, לדוגמה בסוגיית המכנסיים.

משרד החינוך אינו אמור לשמש כלי נשק אידיאולוגי. לא מזמן דווח ב"הארץ" שקבוצת אנשי חינוך חילונים חותרים להקים מסגרת חינוך אוטונומית, שבה יוכלו לחנך את ילדיהם לפי הערכים המזוהים עימם. בין היתר, הם מעוניינים למנוע חדירת תכנים שלטעמם יש בהם "אינדוקטרינציה דתית ולאומנית". כמו כן, הם דורשים להקים "מועצת חינוך עצמאית" שתקבע תכנים לחינוך הממלכתי ותדאג ל"הגנה מהתערבות זרה בעקרונותיו וחיזוק החלק החילוני שלו".

כמי ששלח את ילדיו לחינוך הממלכתי־דתי, אני דווקא מבין לליבם של אנשי חינוך אלה, ומבקש לחזק את ידיהם בחזונם להקמת מסגרת חינוך אוטונומית לילדים שלהם. כמוהם, גם אני לא הייתי מסכים לשלוח את ילדיי למסגרת חינוך הכופה ערכים שלטעמי הם שגויים או פסולים. באותה מידה, איני חפץ לכפות על מחנכים אלו ועל הילדים שלהם תכנים שהם מוצאים בהם פסול ערכי. למעשה, אין להעניק לאף גורם, כולל שר החינוך, את הסמכות לכפות ערכים על בתי הספר. הערך שצריך לחול במקרה זה הוא עמדת הלל הזקן: "דעלך סני לא תעביד לחברך", את השנוא עליך אל תעשה לזולת.

אך את דרישת המנהלים החילונים להקים מועצה שתכתיב ערכים לחינוך הממלכתי יש לדחות. בית הספר הממלכתי הוא קהילתי: אלה שאינם רוצים לשלוח את ילדיהם למסגרת מיוחדת כגון החינוך הדתי או (לחלופין) ה"דמוקרטי", אמורים למצוא בו את מקומם. בערים רבות ילדים ממשפחות דתיות ומסורתיות לומדים בבתי הספר הממלכתיים. הציבור היהודי בישראל שיקף מאז ומעולם מגוון רחב של דעות ועמדות בתחומי הליברליות והדת, ועמדות תרבותיות אלו אינן בהכרח בינאריות.

"הקואליציה לאוטונומיה בחינוך", שאני חבר בה, דוגלת במתן אוטונומיה פדגוגית רחבה לבתי הספר, עם חופש מלא להורים לבחור את המוסד שבו יתחנכו ילדיהם. בית ספר החורת על דגלו "חינוך לחילוניות ודמוקרטיה" ייתן מענה להורים המעוניינים בכך. הורים אחרים יוכלו לשלוח את ילדיהם לבית ספר המייצג בקירוב גישה תרבותית וערכית הנוחה להם. כל בית ספר ישקף קהילה, וכל קהילה תחנך לפי אמונתה.

ד"ר יצחק קליין עומד בראש תוכנית המחקר במדיניות חינוך בפורום קהלת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר