החלטת גרמניה עלולה להישאר חלולה

החלטת הבונדסטאג הגרמני להגדיר את תנועת ה־BDS כאנטישמית, ולקרוא למוסדות הציבוריים להפסיק כל מימון לגופים הקשורים לקריאה לחרם אנטי־ישראלי או המעודדים אותו, התקבלה בהערכה רבה בישראל ובמערב. כצפוי, ההחלטה ספגה גם ביקורת חריפה מצד גורמי שמאל רדיקלי, בכללם ישראלים ויהודים, הרואים את החרם כדרך היעילה ביותר להיאבק בקיומה של המדינה היהודית. מעבר לסמליות הרבה הטמונה בהחלטה - בהיותה החלטת פרלמנט ראשונה הקושרת בין BDS ואנטישמיות - נותרו ההיבטים המעשיים של ההחלטה: האם גרמניה הרשמית תחדל להעביר כספים לגופים התומכים בחיסולה של מדינת ישראל?

ממשלת גרמניה קיבלה לידיה ממכון המחקר NGO Monitor רשימה ראשונית של ארגונים פלשתיניים וישראליים, המעורבים ומקדמים פעילות חרם ודה־לגיטימציה נגד ישראל, אשר זכו עד כה למימון גרמני נדיב ביותר. המכון, המנהל מעקב אחר המימון שמקבלים הארגונים, מבהיר עם זאת שהיעדר השקיפות המאפיין את מנגנון סיוע החוץ בגרמניה, ומעמדם העצמאי לכאורה של גופי הסיוע הגרמניים הנהנים מתמיכה ממשלתית, עלולים להקשות את יישום החלטת הבונדסטאג בפועל.

רשת סבוכה של עשרות ארגונים לא־ממשלתיים, פלשתיניים וישראליים, הפועלים במגוון סוגיות - מזכויות אדם, נשים והקהילה הגאה, ועד חופש תקשורת, רפואה וחקלאות - מקדמת את הקריאה לחרם ולדה־לגיטימציה נגד ישראל, בעודה נהנית ממימון גרמני נדיב המגיע ברובו מכספי הציבור. אין כיום אפשרות להעריך במדויק את היקף הסיוע הגרמני לארגונים אלו, בשל היעדר השקיפות הכמעט מוחלט במערכת הגרמנית, ומשום שהארגונים הפלשתיניים מקפידים אף הם להסתיר מידע על מקורות המימון שלהם, ואינם מפרסמים מקורות תקציביים ודו"חות פעילות שנתיים.

הממשלה הגרמנית היא בין הפחות שקופות באירופה בכל הנוגע למתן סיוע לארגונים לא־ממשלתיים. סוכנות הסיוע הממשלתית הגרמנית, GIZ, היא גוף עצמאי לפי החוק, שאינו מחויב בשקיפות כלשהי, ואינו נדרש לפרסם דו"חות פעילות תקופתיים. גם הקרנות השונות והמוסדות הכנסייתיים נחשבים לגופים עצמאיים, והמדינה אינה מעורבת בהחלטותיהם הפנימיות לגבי השימוש בכסף שהם מקבלים מהממשלה. וכך, מפאת חוסר השקיפות הגורף, כספים ממשלתיים מגיעים לא אחת לארגונים המקדמים אנטישמיות ו־BDS, ואף קשורים לארגוני טרור.

הארגונים - ששמם מופיע ברשימה שהועברה לידי ממשלת גרמניה - מקבלים תמיכה כספית מהקרנות הפוליטיות הגרמניות הפועלות בישראל, בעיקר המקורבות לשמאל, כמו קרן היינריך בל, קרן פרידריך אברט וקרן רוזה לוכסמבורג, אך גם ממפלגות ימין, ממוסדות כנסייתיים ומגופים הומניטאריים. לפי המידע המוגבל שבידי NGO Monitor על היקף הסיוע הגרמני שהועבר לארגונים אלו בשנתיים האחרונות, מדובר בסכומים בהיקפים של מיליוני שקלים. וזהו, כאמור, רק הרובד המוצהר של הסיוע הגרמני. רוב מעבירי הסיוע ומקבליו אינם מדווחים על שיעורי התמיכה המועברים.

האחריות למימון מתחילה בשקיפות. על ממשלת גרמניה ללכת בעקבות דנמרק והולנד, ולגבש קווים מנחים ברורים, שיהיו כלולים בחוזי המימון עם ארגונים לא־ממשלתיים פלשתיניים וישראליים. עמידה בתנאים תאפשר קבלת תמיכה, ואי־עמידה בהנחיות תהיה תשתית לעיצומים על מוסדות וארגונים שאינם מכבדים את סעיפי החוזים. האיסור לממן גופים תומכי BDS צריך לחול גם על גופים לא־ממשלתיים, ובכלל זה קרנות פוליטיות וארגונים כנסייתיים, המקבלים כספי תמיכה מממשלת גרמניה ומעבירים אותם הלאה. כל הגופים הללו נתפסים כגופים גרמניים, והם עושים שימוש בכספיו של משלם המסים הגרמני. בעיני הציבור, גופים אלה מייצגים את גרמניה לכל דבר ועניין.

אם גרמניה מחויבת ברצינות לקיומה ולביטחונה של מדינת ישראל, עליה להוכיח זאת באמצעות פעולות מעשיות, שיאפשרו את יישומה בשטח של החלטתו ההיסטורית של הבונדסטאג. ללא פעולות אלו, ההחלטה החשובה תישאר בגדר הצהרה חלולה.