"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עיתון וקוראיו: יחסי אהבה־שנאה

,עודכן

מלאת מאה שנה לעיתון "הארץ" הוא סיפור שכרוכות בו אהבה ושנאה. לרבים, זה העיתון הראשון לקדם פנים בברכת "בוקר טוב". אבל עם העלעול בעמודיו מתעוררת גם תחושת סלידה בקרב חלק מקוראיו; לא כולם. לא קשה לנחש את תוכנם של מאמרי הדעה, ולעיתים אתה נדהם למקרא עוד דעה שכמעט שוללת את קיומה של המדינה.

את התכנים האלה צורכים גם מי שלא נמנים עם מחנה השמאל הקיצוני. יתרה מכך, בקרב קוראיו הקבועים, ישנם מתנגדים חריפים ביותר לדעות שמטיפים כותבי העיתון. לפעמים, כשמפלס הרוגז מטפס מעלה, יצלצלו כמה מהם למערכת "הארץ" ויודיעו בזעם על ביטול המינוי. במחלקת המינויים כבר יודעים מהי הסיבה: מאמריו של גדעון לוי, או אלה של כמה מעמיתיו למערכת.

אבל כל זה לא מרחיק גם את אנשי צמרת השלטון הימנית מקריאת העיתון, חרף הרוגז. גם אם יגדפו ברבים את עמדותיו, הם לא יבחלו בקבלת העיתון מדי בוקר. ייתכן שהם מתמידים בקריאתו רק כדי שיוכלו למתוח עליו ביקורת חריפה בנאומיהם.

במלאת מאה שנה לעיתון, נדפס בשבוע שעבר מכתב לקוראים מאת המו"ל, עמוס שוקן. הוא מתפאר על כי בכל חודש נחשפים לתוכני "הארץ" מיליוני גולשים בעולם. נתון מרשים, אך יש הרואים בהפצת העיתון גם באנגלית משום תמריץ להטמעת ביקורתו החריפה מאוד על ישראל בדעת הקהל העולמית, וסבורים שתוכני "הארץ" משמשים נשק בידי שונאי ישראל. דומה כי העיתון הוא מעין פרקליט נלהב של העמדות הפלשתיניות כלפי ישראל. העיתון לא היה נלהב, לשון המעטה, מהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים, או מההכרה האמריקנית בריבונות ישראל ברמת הגולן.

הנשיא טראמפ מוצג לא אחת בנימה שלילית, על רקע קשריו ההדוקים עם נתניהו. מכך ברורה גם עמדת העיתון כלפי רה"מ, שחזקת החפות אינה עומדת לו ב"הארץ".

מדוע, אפוא, נקרא העיתון גם על ידי מי שעוינים את הערכים שהוא מתגייס להפיץ? ייתכן שזו המסורת, או הילת העבר שעדיין לא נמוגה לחלוטין. אם קראת "הארץ", סימן שאתה אדם חושב. עתה נראה כי קברניטי העיתון נואשו מסיסמת הקורא החושב, ודבקו באחרת: "הארץ" עיתון פתוח. "פתוח"? לכל הדעות? נו, באמת.

לצד "הארץ" המדיני, הפוליטי, נספחים מוספי "גלריה", "תרבות וספרות", "ספרים". אלה ראויים לצל"ש. מוספי תרבות מסבירים לפחות חלק מהחיבה שאני ואחרים רוחשים לעיתון זה, החוגג מאה להיווסדו. קיומו של "הארץ" מאשרר גם כי עיתונות חופשית היא מסממניו של המשטר. זו אפוא אהבה לעיתון שרוב עמדותיו מקוממות, לפחות בעיני חלק מקוראיו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר