נמשיך את מאבקך להכרה בטבח הארמנים
,עודכן
את השורות הבאות אני מקדיש לדמות פחות מוכרת לציבור הרחב, אך אהובה על רבים. בסבך העשייה הציבורית והפוליטיקאים המוכרים, פעלה גם אישה ארמנית, ג'ורג'ט אווקיאן, שקבוצת ישראלים, חלקם אנשי ציבור ואף אני ביניהם, היו שותפים למאבקה. לפני ימים אחדים הלכה לעולמה, והיא בת 81.
ג'ורג'ט אווקיאן היתה פוליטיקאית מסוג שונה. מוקיריה היו שותפים למשאת נפשה: הכרה רשמית של מדינת ישראל ברצח העם הארמני במלחמת העולם הראשונה. מעט נבחרי ציבור הכירוה, רובם הגדול אנשי שמאל. הנשיא ריבלין חש לה חיבה, שהרי הוא מצדד, אם כי לא בפומבי בתפקידו כנשיא, במחווה של ההכרה של ישראל הרשמית בפשע נגד האנושות שבוצע בארמנים.
בשקט־בשקט, כמעט נחבאת אל הכלים, ניצבה ג'ורג'ט אווקיאן במרכז הפעילות השתדלנית למען תיקון העוול של אי־הכרת ישראל בפשע ההוא, והיא המשיכה בכך גם כשלא היתה בקו הבריאות. היא לא היתה צעקנית; את אכזבתה מהסרבנות הישראלית להכרה ביטאה כמעט בלחש, בשפה רכה. לא שמענו מפיה ביטויי מחאה קולניים עקב קשיי המאבק, ותסכולה לא גרם לה להטיח מילים קשות בצמרת השלטון הישראלית.
מאיתנו, שותפיה למאבק, לא ביקשה אלא הסברים ופרשנות לכל צעד וצעד שנעשה בישראל בתחום הזה; והצעדים מעולם לא היו חיוביים. עם זאת, אישי צמרת, כמו יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, בהחלט הזדהו עם התביעה להכרה, והיו שותפים למשאלת הלב של ג'ורג'ט וחבריה בעדה הארמנית.
היא לא זכתה להיווכח שישראל הרשמית שינתה את עמדתה המסורתית, הבלתי ראויה לטעמי. לעומת זאת, היא זכתה לשמוע ביטויי אהדה בפגישה עם הנשיא, שהקפיד שלא לומר מפורשות כי הוא מצדד בצעד ההכרה. אבל היא, ואנו עימה, הבינונו את שפת הרמזים של ריבלין.
גם לו האריכה חיים, ספק רב אם היתה זוכה לחזות, לשמחתה, בשינוי העמדה הישראלית. היא התגוררה בירושלים, אך ביתה היה בכפר ראמה אשר בגליל. השר לשעבר יאיר צבן ייצג בהלוויה בכפר את שותפיה של ג'ורג'ט למאבק.
היא הביעה בחייה פליאה כנה, ואף טבעית, כיצד היו מגיבים בישראל אילו גרמניה לא היתה מכירה באחריותה לשואה. כמובן, ישראל לא היתה בשום פנים ואופן נגועה בפרשת פשע העם שבוצע בארמנים. אך היא לא מילאה חוב מוסרי של הכרה בארמנים, קורבנות הג'נוסייד, רצח העם, בראשית המאה העשרים. כל שנותר למוקיריה ושותפיה של ג'ורג'ט אווקיאן הוא להיפרד ממנה, אך כפי שהבטיח צבן: אנו לא נפרדים מן המאבק שלה ושל העם הארמני, שהוא גם המאבק שלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנויעקב אחימאיר
עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".
