השמאל מנצל לרעה את בג"ץ

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' טענה לאחרונה שאם נתניהו "יעתור לבג"ץ נגד מועד השימוע, האירוניה תירה לעצמה בראש". לשיטתה, יהיה בכך משום ניצול ציני של הזכות שראש הממשלה "זומם לשלול". טענתה של יחימוביץ' נגועה בצביעות, או לכל הפחות בחוסר הבנה בסיסי ביחס לתפקידו של ביהמ"ש העליון.

יש להבחין בין שני מצבים: יש מקרים שבהם לעותר יש עניין אישי ומיוחד בסכסוך המובא בפני בג"ץ והוא טוען שנפגעה אחת מזכויותיו. אזרח מהשורה שנשללה תושבותו על ידי שר הפנים, מפלגה שנפגעה מאי־סדרים בספירת הקולות בקלפי, או ח"כ שיו"ר הכנסת מנע ממנו להגיש הצעות חוק - לכולם זכות עמידה בבג"ץ. במקרים אלה מדובר בעותר פרטי המבקש את הגנת בג"ץ מפני שרירות הלב השלטונית. היטיב לבטא עמדה זו השופט זוסמן, שקבע כי "תפקידו של בית משפט זה הוא ליתן סעד למי שקופח".

ואולם, לעיתים העותר אינו יכול להראות כי נפגע אישית מפעולת השלטון, והוא מבקש את התערבות בג"ץ בשל החשיבות הציבורית או החוקתית של הסוגיה. העותרים נגד מתווה הגז או חוק הלאום, למשל, נחשבים לעותר ציבורי, משום שלכאורה אין להם אינטרס אישי מובהק בתוצאות העתירה.

הוויכוח הנוכחי על סמכויות בג"ץ נוגע לסוגיית העותר הציבורי בלבד. על פניו, העותר הציבורי פועל למען שלטון החוק והדמוקרטיה; בפועל, הוא הופך את ביהמ"ש לבימת וויכוחים פוליטיים. בכך הוא מסרס את עבודת הרשות המחוקקת והמבצעת, ושוחק את הניטרליות השיפוטית ההכרחית לשימור האמון הציבורי בביהמ"ש.

לעיתים קרובות אף מתערב העותר הציבורי בריב לא לו, ומנסה לכפות את תפיסותיו החברתיות והמוסריות על הצדדים המעורבים באופן אישי בסכסוך. הוא עשוי להחריף סכסוך בסירובו לדחיית ההכרעה העקרונית לעתיד, או לחבל במאמץ לפתור מחלוקת בהתנגדותו לפשרה מוסכמת בין הצדדים.

די להביט במדגם מייצג של עתירות ועותרים ציבוריים מהעת האחרונה כדי להבין עד כמה התמכר השמאל לניצול לרעה של השיטה: איש "הארץ" אורי משגב ניסה למנוע מנתניהו להדליק משואה בטקס המשואות, ועתה הוא מכריז כי יעתור נגד הסדר הטיעון בפרשת המעונות; עו"ד שחר בן מאיר עתר נגד חוק ההדחה ונגד הענקת המנדט להרכבת הממשלה לנתניהו; פרופ' למשפטים מצפת עותר נגד החוק לפיזור הכנסת וקיום הבחירות, ופרופ' למשפטים מהאוניברסיטה העברית עתר נגד הקמת הפקולטה לרפואה באריאל. אתמול נדחתה עתירה של התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד הדחייה המזערית שניתנה לרה"מ במועד השימוע.

אם יעתור נתניהו לבג"ץ, הוא יעשה זאת כנפגע אישי המבקש שהשימוע בעניינו ייערך כחלק מהליך הוגן, ולא יתקיים מייד לאחר הבחירות תוך כדי הרכבת ממשלה. יחימוביץ' מטשטשת בכוונה - או מתוך בורות - את ההבדל האלמנטרי שבין מקרה נתניהו כעותר פרטי, לבין שיטת העותר הציבורי, שחבריה בשמאל מנצלים בציניות למטרותיהם הפוליטיות.

ד"ר שוקי שגב הוא מרצה בכיר בביה"ס למשפטים במכללה האקדמית נתניה, מומחה למשפט חוקתי ולפילוסופיה של השפיטה