הפיצול בימין - נזק של ממש

ברבות השנים התעצבו אירועי יום העצמאות במסלול קבוע: טקס הדלקת המשואות, חיילים מצטיינים בבית הנשיא, חידון התנ"ך לנוער, חלוקת פרסי ישראל, ו..."גבעת חלפון אינה עונה", סרט הפולחן משנת 1976.

הצפייה בסרט מזכירה לי תמיד את שירות המילואים שלי כמפקד מוצב בקרבת היישוב עלי זהב בשומרון. תפקידנו היה ללוות שיירות על כביש חוצה שומרון. ביום שישי קיבלתי פקודה ללוות למחרת, בשבת, קבוצת שחקני כדורגל ממועדון הנוער באריאל למשחק בכפר סבא. התלבטתי בהיבט ההלכתי של הפקודה. לאחר מאמצים רבים הצלחתי לקראת כניסת השבת להשיג את הרב הפיקודי. שאלתי אותו אם עלי לבצע את הליווי, שיש בו חילול שבת מובהק. תשובתו היתה "אני חדש בתפקיד, השאלה מסובכת, תתקשר במוצאי שבת".

כחול לבן אינה עונה

שנים רבות צחקתי בכל פעם שראיתי מחדש את הסרט גבעת חלפון. השבוע נפל לי הסמארטפון (על משקל האסימון), והפנמתי שהסרט איננו מצחיק, אלא אפילו עצוב ומדאיג. הקשבתי קשב רב לראיון שערך רזי ברקאי עם האלוף (מיל') גיורא רום, מועמד האופוזיציה לתפקיד מבקר המדינה. רום באותו ראיון ביקר את מפלגת כחול לבן בחריפות בלתי מצויה וציין כי התנהלותה טרם בחירת המבקר הזכירה לו "את היחידה בגבעת חלפון". הפסקתי לצחוק. שלושה רמטכ"לים, שלא מסוגלים לנהל מערכת בחירות קטנה בכנסת לתפקיד מבקר המדינה, מתיימרים לנהל את מדינת ישראל. מדינה שניהולה דורש ניסיון, יכולות בלתי רגילות, ורצון עז להצליח לעמוד במבחנים ובאתגרים מורכבים. מה יגידו ראשי כחול לבן כשיובאו לפתחם הכרעות משמעותיות? השאלה מסובכת, תתקשרו בעוד שבוע!

רבים מאוד ממצביעי כחול לבן בבחירות האחרונות, לא עשו זאת מתוך הערכה מיוחדת למועמדי המפלגה לראשות הממשלה. אשמח מאוד להכיר את אותם מצביעים, אם יש כאלה, שרוצים לראות את יאיר לפיד, עם כל הכבוד לפועלו כשר האוצר, עומד בראשות הממשלה ונדרש לקבל החלטות דחופות באשר להפעלת הצבא, השב"כ והמוסד. המניע העיקרי, לדעתי, של מצביעי כחול לבן, היה שנאה לנתניהו שחסתה תחת הכותרת "רק לא ביבי". אזרחים טובים היו מוכנים להעניש את עצמם, תוצר לוואי של שנים ארוכות של טפטוף ארס בלתי פוסק בתקשורת, שהעמידה את עצמה בחזית מסע הציד נגד נתניהו ומשפחתו.

לאחר תוצאות הבחירות, ברור לכל מי שעיניו בראשו שהתקווה לראות בכחול לבן אלטרנטיבה שלטונית - נמוגה. הציבור שהיה מוכן למחול על בלבול, גמגום, היעדר דרך וחזון, הנהגה ארבע־ראשית ועוד, לא יחזור פעם נוספת על אותה טעות. בהיסטוריה, לתקווה שנכזבה אין מקצה הזדמנות שנייה. כדי לנצח בבחירות יש להציב יעדים וחזון; השמאל הישראלי כבר שנים רבות לא מציג חזון, רק שיממון.

הימין ינצח אם הנכשלים לא ירוצו שוב

בישראל יש רוב לימין. הרוב שניצח בבחירות לא הצליח להרכיב ממשלה יציבה, בגלל אובדן חמישה מנדטים שירדו לטמיון בשל הזחיחות והיהירות של ליברמן, שנבחר בקולות הימין וסובב את ההגה שמאלה. ניצחון הימין מצוי ראשית לכל בהיבט הרעיוני. כל בר דעת כבר הפנים שהמאבק מול הפלשתינים הוא על קווי 48' ולא קווי 67'. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ולא עוד סתם מדינת כל אזרחיה, רוב הציבור מעריך ומוקיר את מסורת ישראל ויודע שהנכונות למסור את הנפש בהגנה על המולדת קשורה קשר בל יינתק עם החיבור למורשת ולהיסטוריה היהודית. ארץ ישראל וירושלים מצויות בלב רוב האזרחים, איש מהם לא רוצה להחזיר שטחי מולדת על מנת שיהפכו בסיסים לשיגור טילים.

האתגרים העומדים בפני המדינה רבים ומגוונים. ביטחוניים, מדיניים וכלכליים. חובה למצוא דרך שבה יותר אזרחים ייהנו מתוצאות השפע של החדשנות והיזמות. הפיצול הפוליטי גורם נזק של ממש. יש להעמיד לבחירה גוש ימין בהנהגת הליכוד וגוש שמאל בהנהגת כחול לבן. מי שינצח יוכל לנהל את המדינה מבלי להיות נתון לגחמות פוליטיות של כאלה ואחרים. ניצחון הימין מובטח אם מתמודדים שכשלו יימנעו מלרוץ שוב ואם כאלה שנבחרו ייזהרו, לא יתירו את חרצובות לשונם ויסירו זחיחותם.

בחג השבועות, הידוע גם כחג הביכורים, נהגו לומר "וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". אכן כזו היא ארצנו. חג שמח ממש.