להגדיל ייצוג העולים בפוליטיקה

השנה מציינת ישראל 30 שנים לתחילתו של גל העלייה העצום מבריה"מ, ששינה את פני המדינה לטובה. בניגוד לסברה המקובלת, גל העלייה הזה טרם הסתיים; בכל שנה באים לישראל אלפי עולים דוברי רוסית. מאז בחירות 2015, הגיע מספר העולים למנדט אחד, אולי יותר. אם נביא בחשבון שאחוז משמעותי מיהודי בריה"מ היגר ממנה לארה"ב ולגרמניה ובינתיים השתקע והתבסס שם, נבין שפוטנציאל העלייה של היהדות דוברת הרוסית רחוק ממיצוי.

קליטת העלייה מברה"מ לא חסרה חיכוכים, אך ברמה האישית היא הוכתרה בהצלחה עבור מרבית העולים. עם זאת, החברה הישראלית טרם הפיקה מן העלייה הזאת את המירב; עולים רבים נתקלו ב"תקרת זכוכית". הם התקדמו, אך נעצרו מעט לפני דרגי ההנהלה, בשלב שהצריך קשרים ועזרה מלמעלה. החברה כולה ניזוקה מכך, משום שתקרת הזכוכית מנעה מכישורי העולים לבוא לידי ביטוי ולהעשיר את הפעילות בכל התחומים. מתוך יותר ממיליון ישראלים דוברי רוסית, למשל, בודדים בלבד משמשים כשופטים בבתי המשפט. קבוצות מיעוט אחרות, הנוהגות להתלונן על קיפוח, מיוצגות בסגל השופטים בשיעורים נרחבים בהרבה.

פוליטיקאים מכל המפלגות - גם מקרב מי שהתיימרו לייצג את דוברי הרוסית - לא נתנו דעתם לכך שדרושה בחינה כוללת של חסמים, המונעים שילוב מיטבי של יוצאי ברה"מ. ככל שהדבר יישמע פרדוקסלי, דווקא עולי ברה"מ נותרים בגדר הקבוצה השקופה ביותר בחברה הישראלית. ייצוגם במוקדי ההשפעה ובהנהגה נופל במובהק ממשקלם באוכלוסייה ומתרומתם למדינה. אפילו הפריווילגיה לחסות בצלה של התקינות הפוליטית לא חלה עליהם. התבטאות שפוגעת בקבוצה אחרת בחברה עלולה לקטוע לדובר הלא זהיר את הקריירה. התבטאות פוגענית דומה ביחס לעולי בריה"מ לא תעניין איש.

יהיו שיגידו שסלידתם של העולים ילידי ברה"מ ממחאות אלימות ומתלונות בנוסח "אכלו לי, שתו לי", גרמה לכך שהתקשורת וקובעי המדיניות התעניינו פחות בבעיותיהם. הבחירות הקרובות עשויות לשנות את המצב: בכנסת היוצאת, ירד ייצוג דוברי הרוסית לשפל של 5 אחוזים בלבד, הרבה מתחת לשיעורם באוכלוסייה העומד על כ־15 אחוזים. כעת באה תגובה ראשונית בסקרים המנבאים לליברמן גידול במנדטים, אך לאמיתו של דבר התנהלותו חסרת האחריות עלולה דווקא להזיק לעולים ולזרוק אותם למערבולת של תככנות עדתית ואנטי־דתית.

אולם מֵעַז יכול לצאת מתוק. המהלך הבוגדני של "ישראל ביתנו" העיר הרבה עולים שאינם מרוצים מסיכול הקמת ממשלת ימין, ומהם באה דרישה לשותפות בהנהגה ובעיצוב המדינה. בל נטעה, לא מדובר בדרישת הטבות מגזריות, אלא בתביעה להתקדם אל השורה הראשונה של המנהיגות ולשאת באחריות. כוח פוליטי שיזהה את הכמיהה ההמונית הזאת, וישכיל לשלב את העולים באמת, ולא רק למראית עין - יזכה באוצר אלקטורלי, לא רק בבחירות הקרובות, אלא לדורות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו