ירושלים מאוחדת - הקרב על השחרור נמשך

"שאי סביב עינייך וראי: כולם נקבצו ובאו לך". עם עשרות אלפים אני הולך ושר, הולך ורוקד ברחובותיה של ירושלים וחוגג 52 שנים לשחרורה ולאיחודה. לבני הנוער הרבים זו עובדה מובנת מאליה, אך אין זה מובן מאליו לדור תש"ח ולדור שנולד לאחר הקמת המדינה.

אנו חולפים מול בנייני הסוכנות, שם במלחמת השחרור התפוצץ מטען שהותיר חללים ופצועים רבים. מה חדש? הרי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו.

אבל יש חדש. העם השב אל ארצו משחרר אותה מידי האויב, שלב אחר שלב. שלב א': בתש"ח נפרץ המצור על ירושלים ונהדף הצבא המצרי, אך צה"ל כשל בכיבוש הרובע היהודי, הכותל ומזרח העיר.

מלחמת ששת הימים היתה שלב ב' במלחמת השחרור. ירושלים שוחררה ועימה יהודה ושומרון. זכינו שחזון הנביאים מתגשם ממש לנגד עינינו, כדברי הנביא זכריה: "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם... וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ..."

רבי יהודה הלוי קובע שגאולת הארץ טמונה במסירות הנפש אליה. כמה מסירות נפש גילו הלוחמים במלחמת ששת הימים שרצו בסמטאות העיר העתיקה לעבר הר הבית. לא היתה כל משמעות צבאית לכיבוש הכותל, אך היתה לכך משמעות רוחנית. ענן מיסטי של קדושה ירד מלמעלה. המשימה הצבאית דחפה את הכוחות וחברה למשמעות הרוחנית.

המשימה הצבאית והמשמעות הרוחנית התמזגו בדמותם של המפקדים ששכנעו את הדרג המדיני לשחרר את ירושלים, יהודה ושומרון. לצד הצורך בגבולות בני הגנה, לא הרפתה התחושה שבתש"ח לא הספקנו וזו ההזדמנות להחזיר למדינה היהודית את חבלי המולדת היהודיים, את ארץ ישראל.

מלחמת ששת הימים היתה השלב השני במלחמת השחרור, אך מלחמת השחרור עדיין לא הסתיימה. השלב השלישי עוד לפנינו - החזרת יהודה, שומרון ועזה לשליטתנו; שליטה שהיא צורך ביטחוני ובעלת ערך היסטורי, רוחני. יש מתאם ברור בין השליטה היהודית בחבלי ארץ ישראל לבין ביטחונם של אזרחי ישראל.

אנו מגיעים לכותל המערבי וצופים ברבבות הרוקדים, ומן הצד השני מאות ואלפי ערבים מתפרעים. כן, יש לנו עוד מה לעשות בארץ הזאת. אנחנו לא נבהלים מהתמודדות, ואנו יודעים שההישגים יושגו בשלבים. עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה.