המשמעת הקואליציונית נעלמת בהצבעה חשאית

העובדה שבחירתו של מבקר המדינה החדש תתקיים היום בכנסת בהצבעה חשאית, מותירה לסיעות האופוזיציה סיכויים לא מבוטלים במאמציהן להכתיר את טייס חיל האוויר לשעבר, אלוף (מיל') גיורא רום, לתפקיד החשוב ורב היוקרה.

ההיסטוריה הפוליטית, נזכיר, מספקת דוגמאות לכך שבהצבעה חשאית מרשים לעצמם הח"כים לשלשל לקלפי את שמו של המועמד הנראה בעיניהם המתאים יותר, ולא לציית להחלטות ולתכתיבים של ראשי הקואליציה.

דוגמה בולטת לכך היתה בבחירות לכהונת נשיא המדינה בשנת 2000, כשבניגוד לכל התחזיות המוקדמות, משה קצב גבר על שמעון פרס. בהצבעה גלויה זה לא היה קורה לעולם.

השיקולים שינחו חלק בלתי מבוטל מחברי הכנסת, שישתתפו היום בהכרעה בין מתניהו אנגלמן, מועמד הקואליציה, לבין גיורא רום, מועמד האופוזיציה, לא יהיו בהכרח מידת ההתאמה לתפקיד, אלא מבחן כוח ראשון בין הליכוד לכחול לבן לקראת הבחירות ב־17 בספטמבר.

ניצחון של אנגלמן יתקבל כדבר צפוי ומובן מאליו, שכן ראש הממשלה וכל אנשי הליכוד, איחוד מפלגות הימין, ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו יבכרו מבקר בעל עמדות ימניות, שמונה על ידי נפתלי בנט לשמש מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה.

לעומת זאת, ניצחון של רום יתקבל ככישלון של נתניהו, ויש היום לא מעט חברי כנסת שיש להם רצון חזק להביס מועמד שנתמך על ידי ראש הממשלה. אני סקרן לדעת במי יתמכו אביגדור ליברמן וחברי סיעת ישראל ביתנו.

אין זה מקרי שיש רק שני תפקידים חשובים שהכנסת בוחרת את המועמדים להם בהצבעה חשאית (נשיא המדינה ומבקר המדינה).

הדבר נועד לאפשר ל־120 נבחרי הציבור לבחור לתפקידים אלה מועמד שנראה להם כטוב יותר, מבחינת כישוריו, יכולתו, אומץ ליבו וניסיונו הציבורי.

זאת, מבלי שמישהו מנסה להכתיב להם את מי לבחור, ולעיתים גם לאיים עליהם שיינזקו - אם יתמכו במועמד אחר.