"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

להגביל בחוק סחטנות נוסח ליברמן

,עודכן

בימים אלה של משבר פוליטי, הרשו לי לנסות להרגיע את העצבים בהצעה צנועה לשאלת טריוויה עבור תוכנית הטלוויזיה "המרדף": מי כינה את אביגדור ליברמן "אחת הבריות הדוחות והמכוערות ביותר בפוליטיקה"? האם היה זה ח"כ דוד ביטן מהליכוד, שגידף כך את ליברמן? אולי היה זה אחד מיועציו של ראש הממשלה? ושמא היתה זו ח"כ סתיו שפיר?

ובכן, התשובה הנכונה היא: גדעון לוי ("הארץ"). אולם הוא, כפי הנראה, היוצא מן הכלל במחנהו. מחמאות ודברי קילוסין כבר עוטפים את אביגדור ליברמן, שרבים בשמאל החלו להלל ולפאר מאז פוצץ מטען צד פוליטי לפתחו של נתניהו. מי יודע, אפשר שבמרוצת הימים הקרובים עוד יימצא מי שישווה את ליברמן למרטין לותר קינג. לא פחות.

דווקא עתה הייתי ממליץ למובילי הדעה בשמאל לאפסן את ביטויי המחמאות לליברמן, שמא ייחשבו המחמיאים, ובצדק, לצבועים. דומה כי מלאכת שיפוץ התדמית כבר החלה: ליברמן שוב אינו "טרנספריסט", "גזען" המתנה אזרחות בנאמנות, וכבר הושכחה הצעתו להעביר את אום אל־פחם על תושביה לשליטה פלשתינית. אם ישחק המזל למפלגת כחול לבן, ליברמן עוד ייחשב לשותף טבעי ורצוי לממשלה בהנהגתה. כל כמה שידחה בתוקף את קביעתו של נתניהו, המחמאות ושיפוץ התדמית רק יאשררו את הקביעה ש"אביגדור ליברמן הוא חלק מהשמאל".

אולם במרוצת חילופי הדברים באולפנים, נזנח העיסוק בסוגיה עקרונית הדורשת פתרון: מה ניתן לעשות כדי למנוע אפשרות שגם בעתיד מפלגה קטנה, שזכתה בחמישה מנדטים בלבד, תוכל לסחוט סיעה גדולה של 35 ח"כים? כיצד נבטיח שתרגיל ליברמן לא יהיה בבחינת אור ירוק לסיעות קטנות, ושלא ייטמע בהן יצר הסחטנות בשילוב תסביך גדלות? ספק אם בליכוד, למשל, יקדמו חקיקה שתציב מעין סף מעבר לשולחן הממשלה, כך שרק סיעות גדולות ובינוניות תוכלנה להציב את נציגיהן בלשכות השרים. מפלגות ימין קטנות נוספות, שותפות עתידיות לקואליציה, לא תמיד תצלחנה להתרומם הרבה מעבר לאחוז החסימה.

רצוי, אפוא, שמומחים למדע המדינה ופוליטיקאים בדימוס יתכנסו לצוות, שילבן הצעות מעשיות למניעת הפיכתו של תרגיל ליברמן לנורמה רווחת. אולי ראוי שהנשיא ריבלין יוביל מהלך להקמת צוות חשיבה, שיציע מגבלות ומכשולים לבלימת תאוות הסחטנות ויצר השלטון של מפלגות קטנות. אסור לאפשר להן להכתיב למי שנבחר לראש הממשלה, כיצד לנווט את הספינה. הדבר גובל במעשה רמייה של הרוב.

בישראל לא קיימת אפשרות להגיש כתב אישום ולהעמיד למשפט פוליטיקאי שהפיץ בכוונה נתונים כוזבים כתעמולת בחירות. בלונדון, לעומת זאת, עומד למשפט הפוליטיקאי הבכיר, בוריס ג'ונסון, באשמה שהפיץ ברבים נתונים שגויים על מחיר חברותה של בריטניה באיחוד האירופי. הם אפשר להעלות על הדעת צירופו של סעיף זהה לחוק הפלילי אצלנו? בינתיים, נוכל להציע, על דרך החידוד כמובן, שיושת על ליברמן קנס בסכום של 475 מיליון שקלים, שהוא אומדן העלות הצפויה של מערכת הבחירות הבאה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר