עסקת המאה מפלגת את העולם הערבי

הפילוג כבר גלוי לעין. סעודיה והאמירויות, שתי מדינות חשובות ומשפיעות במפרץ, הודיעו שישתתפו בסדנה הכלכלית בבחריין. הרשות הפלשתינית וחמאס הודיעו בנפרד שיחרימו את הכינוס. מצרים וירדן מתלבטות. שאר העולם הערבי מלקק את פצעיו. איראן, מצידה, מחייכת ביציע.

המלך עבדאללה השני הצליח לשרוד את מחאת האביב הערבי, לאחר שאימץ חלק מתביעות ההמונים ושינה את שיטת הבחירות. אך בכך לא הסתיימו צרותיו, וממלכתו איננה יציבה. הוא היה מעדיף להמתין עם עסקת המאה בשלב זה, והערפל המלווה את פרטי התוכנית מגביר אצלו את החשש שארצו תידרש לשלם מחיר גבוה.

לעומת ירדן, מפגינה מצרים ביטחון עצמי. היא מתעלמת מהרשות במגעיה עם חמאס לגבי ההסדרה, והורידה הילוך במאמצי הפיוס הפנים־פלשתיני. מצרים תומכת בדרישות הפלשתיניות לגבי הסדר הקבע, אבל לא מגבה את סרבנותו של אבו מאזן מול עסקת המאה. קהיר מרגישה מספיק נוח לדבר עם וושינגטון בגובה העיניים, והיא קוראת לפלשתינים לחזור לשולחן המו"מ וללמוד מהניסיון המצרי מול ישראל.

אבו מאזן פעל ללא לאות כדי ליצור חזית ערבית נגד העסקה, אך דומה שלא הצליח בכך; בבית הלבן לא נסוגים מהכוונה להציג את התוכנית אחרי הרמדאן. אפילו בישראל נשמעו קולות לדחיית הצגה של העסקה, שלא צפויה להתקבל בהסכמה רחבה בעולם הערבי. ואמנם, מאז נוסדה הליגה הערבית ב־1954, לא נראה העולם הערבי מפולג כפי שהוא היום.

הסירוב הפלשתיני לקבל את העסקה מבלי להכיר את תוכנה הוא בגדר קביעה אסטרטגית, אך הסירוב להגיע לבחריין ולשמוע פרטים על התוכנית הוא מהלך טקטי מוטעה. הפלשתינים מהמרים על כל הקופה, ומותר לנבא שהם עתידים להפסיד.

ירדן חייבת לחשב מסלול מחדש, ומהר. הססנות המלך לא תורמת לייצוב הממלכה, והוא צריך ללמוד מאומץ ליבו של אביו חוסיין. עליו לשפר בגלוי את היחסים עם ישראל, לחדש את הסכמי צופר ונהריים ולחדול מהחרמת ראש ממשלת ישראל. ישראל, מצידה, תסייע לו להבטיח שלא ייפגעו האינטרסים של ירדן בעסקת המאה.

קהיר צפויה לנקוט את העמדה המגשרת, ושיתוף הפעולה הלא מוסתר עם ישראל יוסיף למצרים יוקרה וישפר את עמדתה.

הכדור נמצא אפוא אצל הפלשתינים. אם יתמידו בסירובם, הם יחזקו את התחושה שסרבנותם היא כרונית, ושאינם מעוניינים באמת בפתרון קבע. ייתכן שהם סבורים שהמצב הנוכחי עדיף להם מפתרון בעיותיהם. כבר אמר מישהו שההיגיון היחיד במזרח התיכון הוא שאין היגיון.

יצחק לבנון הוא מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה ולשעבר שגריר ישראל במצרים