"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא להשאיר לליברמן את העולים

,עודכן

אם לא תחול התפתחות בלתי צפויה ברגע האחרון, אזרחי ישראל יצטרכו ללכת שוב לקלפיות בתוך חודשים ספורים. התוצאה הזאת נראית לא הגיונית בעליל, במיוחד אם ניזכר בניצחון הברור של המחנה הלאומי ב־9 באפריל. הבוחר העניק לימין הישראלי, ובראשו בנימין נתניהו, מנדט חד־משמעי להנהגת המדינה. כיצד התגלגלנו למצב חסר תקדים של חוסר אפשרות לממש את רצון הבוחר? כיצד סיעה אחת עם 5 מושבים בכנסת, מחזיקה בגרון מחנה שלם, מדינה שלמה, ולא מרפה?

ההסבר קשור כנראה לתחושת הכוח של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וביטחונו בכך שבלעדיו אין ממשלה, לא עכשיו ולא אחרי הבחירות החוזרות, אם תהיינה. תחושת הכוח נבנתה במהלך השנים שבהן רשימתו של ליברמן עלתה וירדה, ירדה ועלתה - אך תמיד נהנתה ממעמד של מונופול ב"רחוב הרוסי" בישראל.

ובדיוק כמו במקרה של כל מונופול, את המעמד הלא טבעי הזה רכשה רשימתו של ליברמן משום ששחקנים אחרים הזניחו ישראלים דוברי רוסית. מפלגות השמאל פסקו להתעניין ביוצאי ברה"מ, משום שאלה נוטים בבירור ימינה ודוחים בבוז את הנחות היסוד של השמאל. מפלגות הימין הניחו שהמצביעים האלה ממילא מצויים בכיסו של ליברמן, אז למה להשקיע מאמץ בשכנועם?

כ־75% מקרב עולי בריה"מ מזדהים עם עקרונות הימין הישראלי, אבל משום מה מדובר במערכת יחסים חד כיוונית. למחנה הלאומי בישראל יש שני מגזרים גדולים שבקביעות מספקים לו קולות - הציונות הדתית ויוצאי בריה"מ - ואם המגזר הראשון מיוצג היטב לרוחב כל מחנה הימין, "המגזר הרוסי" סובל מתת ייצוג משווע.

שתי מפלגות ימניות שילמו על כך ביוקר בבחירות האחרונות. הימין החדש בחר שלא לפנות כלל לישראלים דוברי רוסית, ולא מצא לנכון להציב אף מועמד דובר רוסית ברשימה; ההחלטה האומללה הזאת השאירה את הרשימה ללא "הקול הרוסי" וללא סיכוי לצלוח את אחוז החסימה. הליכוד בחר (לא בפעם הראשונה) שלא לפעול ב"רחוב הרוסי" ולא להציב ברשימתו פנים חדשות מבין העולים, כדי לא לגזול את הקולות מליברמן. הייתה זו טעות, שעליה עם ישראל כולו עלול לשלם במערכת בחירות יקרה ומיותרת. הליכוד כבר שילם על כך. לוּ פנה הליכוד באופן ישיר ליוצאי בריה"מ ודואג לייצוגם, היה יכול לקבל מהם כעשרה מנדטים, פי שניים ממה שקיבל.

יכולתו של הימין האידאולוגי של בגין להכיל ולשלב בתוכו את יוצאי עדות המזרח, הבטיחה למשך עשורים את הרוב למחנה הלאומי. כדי להבטיח שליטת הימין בעתיד, נחוץ חיבור דומה עם ישראלים יוצאי בריה"מ. הגיע הזמן שהימין הישראלי יפתח בפני הציבור העצום והמוכשר הזה את הדלתות להשפעה ולהנהגה. הליכוד כמפלגת שלטון אמור להוביל את המהלך ההיסטורי הזה, ובכך לייתר את הצורך במפלגה סקטוריאלית ואת יכולת הסחיטה שלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר