מערכת הפנסיה מוכרת פיקציה הנשענת על הנחות לא רלוונטיות, כדי להתגבר על האמת העירומה ולהסתיר את קריסתה • פרופ' דוד פסיג: "בתוך שנים ל־60% מהאוכלוסייה לא יהיו אפשרויות תעסוקה"
חוקר העתידים, פרופ' דוד פסיג, עושה את שלו - הוא מפרסם את המחקרים המצביעים על הווקטורים שנעים בעולם וסוחפים אותנו לכיוונים שונים מכפי שנדמה לנו. בעיקר שונים מכפי שאנחנו מתכננים לראות בעתיד. האופי האנושי מכתיב לנו "ציפיות סטטיות" - בסגנון "מה שהיה הוא שיהיה".
כך, למשל, אנחנו רוצים להאמין שכפי שההורים הפנסיונרים שלנו חיים מקצבת הפנסיה שלהם, כך גם אנחנו נחיה כשנגיע לגילם. "זו טעות, המודל הנוכחי אינו בר קיימא וצפוי לקרוס", מזהיר פרופ' דוד פסיג, שבין היתר מנהל את "המעבדה למציאות מדומה" באוניברסיטת בר־אילן.
"בתוך 30 שנה המודל הזה יקרוס לחלוטין וישאיר דור שלם של ילדים עם שוקת שבורה. הרי בני 30 של היום יחיו 40 שנה בפנסיה, אם גיל הפרישה לא ישתנה. הצעירים של היום יחיו עד גיל 100-95. זו לא תוחלת החיים שמחושבת באקטואריה של קרנות הפנסיה וחברות הביטוח כיום", קובע פסיג באופן שממוטט את המודל שאנחנו נותנים בו אמון מדי חודש.
פסיג מצביע על המגמה שלפיה כבר כיום "בני 60 חיים 20 שנה בפנסיה, לעומת 10 שנים לפני מספר עשורים. אם נביא בחשבון שהישראלי הממוצע ב־40 שנות עבודה חוסך 1.5-1 מיליון שקלים, הרי שברור שהסכום הזה יכול להספיק ל־15 שנים לכל היותר, ולכן כבר עכשיו אנחנו צפויים לגירעון של 5 שנים".
וכאמור, המגמה הזו של גידול בתוחלת החיים עקבית, כך שבני ה־30 של היום מפרישים לגמלאות קצבה המבוססת על ההנחה שגם הם יחיו 20 שנה אחרי הפרישה, למרות שהמגמה מראה שהם כבר יחיו 40 שנה. במילים אחרות, מערכת הפנסיה מוכרת לנו פיקציה הנשענת על הנחות לא רלוונטיות הדבקות במערכת הציפיות הסטטיות - אלה שמסייעות לנו להתגבר על האמת העירומה שלפיה בסוף כולנו נמות.
חיסכון פנסיוני מגיל אפס
פרופ' פסיג צופה שמשבר קרנות הפנסיה "יהיה סוג של מהפכה שתזעזע את החברות באמצע המאה הבאה". אנחנו יכולים לראות את המגמה הזו כבר כיום, כשרבים בארה"ב, באירופה וגם בישראל, עובדים בגיל שבו הם אמורים היו ליהנות מקצבה ללא עבודה".
במקרים רבים מדובר במהגרים שאין להם חסכונות פנסיוניים, אך לפי המודלים של פסיג, למעשה, לרוב קוראי שורות אלה אין חיסכון פנסיוני שיוכל להבטיח להם גמלאות לכל התקופה שאחרי פרישתם. ובכלל, כבר כיום רבים מהפנסיונרים לא יכולים לחיות מקצבת הזקנה שלהם ומהפנסיה שחסכו.
פסיג לא תמיד מסתפק בהצגת המגמות והתחזיות הנובעות מהן - הוא גם בוחן חלופות שיכולות להוות פתרון לבעיה. בעניין החיסכון הפנסיוני, הוא פגש במודל חלופי שמציע חיסכון פנסיוני מלידה. "הרעיון הוא שהמדינה תפריש לכל יילוד לטובת החיסכון הזה. חישבנו ומצאנו שמדובר ב־10,000 דולר לאדם - הפרשה חד־פעמית לחשבון ייעודי לגיל הפרישה. אז החוסך יוכל להמשיך להפריש לחשבון הגמלאות שלו במהלך חייו, עד הפרישה, סכומים שיהיו פטורים ממס עד לתקרה מסוימת.
"הכסף הזה יוכל להיות מנוהל על ידי כל אדם באופן אישי, אך חייבים להיות מוסדות פיננסיים ציבוריים שינהלו את הכספים האלה. מצאנו שלאורך זמן הכספים האלה יוכלו להשיא תשואה של 5% בשנה, ולספק לפחות 20 שנים של חיים בכבוד, אחרי גיל הפרישה המתוקן, שאמור להיות 70".
חלופות נוספות יכולות להיות העלאה משמעותית עוד יותר של גיל הפרישה והרחבת התופעה של תעסוקת מבוגרים. אך פסיג סבור שלא מדובר בחלופה מעשית, הן מכיוון שרבים מהמקצועות שוחקים מדי, וכבר כיום קשה לחשוב על הארכת משך העבודה בהם. למשל מורים - שכנראה לא נרצה להאריך את תעסוקתם עד לגיל 70 ויותר.
"60% מהעובדים בארץ עוסקים בענפי השירותים - זה לא ישים להאריך את משך עבודתם, וודאי שלא את עובדי הכפיים". מעבר לכך, קובע פסיג, שיעורי התעסוקה נמצאים במגמת ירידה מתמשכת. כבר כיום 65% מהעובדים נושאים על גבם 35% בלתי מועסקים.
"המגמות הקיימות מייתרות רבים מהעובדים. לפי המודלים שלנו, במחצית המאה ה־21 ל־60% מהאוכלוסייה כלל לא יהיו אפשרויות תעסוקה". פסיג מדבר כמובן על מגמות רחבות, ולא על שכבות קטנות של אנשי ידע שיכולים כבר כיום להמשיך בעיסוקם בכל גיל.
קץ הביטוח הלאומי
מגמה נוספת שמקצינה בשני העשורים האחרונים היא אותם אנשים שבוחרים להתפרנס מהשקעות מזדמנות ולא מיגיעה אישית. מה שהיה נחלת האלפיון העליון והמאיון העליון, הפך לתופעה גם בקרב מעמד הביניים, או לפחות העשירון העליון - אנשים שפורשים מהעבודה לטובת השקעות במניות, בחברות ובנדל"ן. אך במציאות כיום, דיון בנושא לא מתקיים בהיקף הראוי, מכיוון שכנראה נוח למערכת הפנסיונית ולרגולטורים למכור את האשליה שלפיה כלום לא השתנה ועולם כמנהגו נוהג.
פסיג היה מאלה שהתריעו לפני שנים על ההתמוטטות הצפויה של הביטוח הלאומי. "ניסו להוכיח לנו שיש להם היתכנות אקטוארית עד 2050, ואט־אט החלו לרדת בתחזיות, עד שעכשיו ברור שלכל היותר הוא יוכל לשרוד עד 2028. זה פה מעבר לפינה ואנחנו מסרבים לטפל בזה". לפסיג ברור שהחלטות רבות, כמו גידול בהפרשות לפנסיות לשוטרים, מתן קצבאות לכל הנכים בגובה שכר מינימום וכדומה, הן החלטות שאינן בנות קיימא.
המודלים מצביעים בבירור על המשך גידול מרשים לא רק בתוחלת החיים, אלא גם בילודה בארץ ובהגירה לארץ. פסיג מצביע על נקודה לא כל כך רחוקה שבה מגיע הקץ לתקופת הגלות. במילים אחרות, כמעט לא יהיו יהודים מחוץ לישראל. חלק גדול מהיהודים יתבוללו ואלה שהזהות היהודית חשובה להם יעלו ארצה.
"כבר כיום, לראשונה מאז גלות בבל, הריכוז היהודי הגדול ביותר בעולם נמצא בישראל", מדגים פסיג. לדבריו, המגמות האלה מצביעות על כך שב־2050 יחיו בישראל 16 מיליון תושבים. עד לסוף המאה יחיו פה 35-30 מיליון איש. האם אנחנו נערכים בהתאם? היכן הם יגורו? האם נבנות פה תשתיות מתאימות לאוכלוסייה הזו?"
הפתרונות של פסיג נשמעים פנטסטיים: "נצטרך לבנות לגובה, אבל גם לעומק האדמה. במונטריאול וביפן כבר עושים זאת. מרכזים מסחריים וגם מגורים נבנים מתחת לאדמה. שם זול יותר לחמם את החללים האלה וכאן יהיה זול יותר לצנן אותם. יש פתרונות של הולכת אור לבטן האדמה ופתרונות אוורור מתקדמים. בכל מקרה חייבים להתחיל להיערך לעתיד, לא לעבר. אנחנו מתהלכים בתחושה שאנחנו עדיין סטארט־אפ, אבל אנחנו כאן למיזם היסטורי של אלפי שנים וכדאי שנתחיל לחשוב בפרספקטיבה הזו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו