דמוקרטיה וחסינות באירופה

נביאי הזעם והשקר, שצופים מאז עליית הימין לשלטון לפני 42 שנים את סופה הקרב של הדמוקרטיה בישראל - מאחר שהיא מתקיימת רק כשהם בשלטון - נתלים כעת בחוק החסינות כסיבה להתמוטטות שלטון החוק. לפי ההיגיון שלהם, דווקא אירופה, שבדרך כלל משמשת עבורם מצפן מוסרי, חוותה כבר מזמן את קץ הדמוקרטיה, משום שברחבי האיחוד האירופי נהוגה חסינות פרלמנטרית שמטרתה המוצהרת היא לאפשר לנבחרי העם למלא את תפקידם ללא חשש מרדיפות פוליטיות ומניפולציות של יריבים.

קחו, למשל, את הפרלמנט האירופי, העומד לבחירה מחדש בימים הקרובים. לפי מסמכי האיחוד, החסינות נועדה להגן על הפרלמנט עצמו כגוף נבחר דמוקרטית, ולשמור על עצמאותו הקולקטיבית וחופש הביטוי והפעולה של חבריו מפני לחצים חיצוניים.

אין פירוש הדבר שהחסינות מאפשרת לחבר פרלמנט מפר חוק להימלט מאימת הדין. הפרלמנט חייב לאזן בין שמירת עצמאות חבריו לבין אמינותו כאסיפה מחוקקת דמוקרטית. מסיבה זו קיימים סייגים המאפשרים להסיר חסינות בתנאים מסוימים. בקשה להסרת חסינות מועברת לנשיא הפרלמנט, והוא מביא אותה לידיעת המליאה. חבר הפרלמנט רשאי מצידו לדרוש במליאה את שמירת חסינותו. ועדת הפרלמנט לענייני חוק ממליצה לכאן או לכאן, והמליאה מקיימת דיון והצבעה שמית. במילים אחרות, ההחלטה היא בידי הפרלמנט, והסרת החסינות אינה גורמת אוטומטית לאובדן המנדט, אלא מאפשרת לקיים הליכים משפטיים.

צירי הפרלמנט האירופי נתונים גם למרות חוקי החסינות במדינותיהם. באחדות מהן החסינות מוגבלת רק לחופש הביטוי בדיונים פרלמנטריים, ובאחרות היא מעניקה הגנה נרחבת מפני העמדה לדין, אך המטרה תמיד זהה: לאפשר לנבחרים לבצע את עבודתם מבלי לחשוש מרדיפות פוליטיות ומשפטיות.

בדרך כלל, החלטה על הסרת חסינות נתונה בידי מליאת בתי הנבחרים, ולא בידי גופים אחרים. בגרמניה הזכות לחסינות פרלמנטרית אינה נתפסת כזכות יתר של חברי הפרלמנט עצמם, אלא כזכותו של הפרלמנט כמוסד, שבאה למנוע התערבות של רשויות אחרות בפעולתו. הפרלמנט מאפשר פתיחת הליכים משפטיים, אך לא הגשת כתב אישום, מעצר או כל הליך אחר שיכול להגביל את חירותו של חבר הפרלמנט. סמכות הסרת החסינות נתונה בידי המליאה.

בצרפת החסינות הפרלמנטרית נועדה למנוע מצב שבו חברי הפרלמנט מוגבלים במילוי תפקידם בשל הליך פלילי המתקיים נגדם כאזרחים פרטיים, ולצמצם אפשרות של רדיפת נבחר ציבור משיקולים זרים. הסמכות להסרת חסינות נתונה בידי נשיאות הפרלמנט.

באיטליה נהוגה חסינות פלילית ואזרחית, אך היקף החסינות הפרלמנטרית צומצם בגלל ניצול לרעה. היא אינה מונעת חקירה ופתיחת הליכים, אך מגבילה את כלי החקירה, ורק המליאה יכולה להסיר חסינות של אחד מחבריה. בספרד משמשת החסינות להגנה על הנבחרים מפגיעה בפרטיותם ומפני מניפולציות פוליטיות שעלולות למנוע מהם להגיע לישיבות הפרלמנט ולמלא את תפקידם. גם בספרד הסמכות להסרת חסינות נתונה בידי מליאת הפרלמנט.

אם אירופה יודעת להגן על נבחרי הציבור שלה מפני רדיפות פוליטיות ומפני התערבות של גורמים חיצוניים בעבדותם, אולי כדאי שישראל תחזור לנורמות האירופיות, שככל הנראה רק יבצרו את הדמוקרטיה שלה.