הרפורמות חיוניות להצלת הדמוקרטיה

כל מי שמתמצא מעט בשיטה ובמבנה של מערכת המשפט הישראלית - ובייחוד בית המשפט העליון והיועמ"ש - יודע שהיא ייחודית ביותר בעולם המערבי. בניגוד לרובן המכריע של מדינות ה־OECD, בישראל נהנים שופטי העליון משליטה כמעט מוחלטת בזהות השופטים שיחליפו אותם בתפקיד. ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שבה בית המשפט הוא שקבע שיש למדינה חוקה, וסיפר לציבור המופתע שהעם עצמו הוא זה שכונן אותה - למרות שאף אחד לא דיבר על כינון חוקה בעת חקיקת חוקי היסוד.

בית המשפט העליון בישראל הוא היחיד בעולם, ככל שידוע, שמשתמש בשיטת פרשנות המתעלמת מרצון המחוקק באופן מוצהר, שיטה המכונה "פרשנות תכליתית אובייקטיבית". כך, לדוגמה, ביטל העליון את סמכות שר הפנים לשלול תושבות ממחבלי חמאס, בטענה ש"פרשנות אובייקטיבית" של החוק מצמצמת את תחולתו. ישראל היא המדינה היחידה שבה היועמ"ש יכול למנוע מהממשלה ייצוג בבית המשפט, והיא גם המדינה היחידה שבה חוות הדעת של היועמ"ש מחייבות את הממשלה.

אולם מעל כל הפגמים והעיוותים, ניצבת בגאון העתירה שמונחת בפני בית המשפט העליון נגד חוק הלאום. בג"ץ הסכים לדון בעתירה בהרכב מורחב, דבר המרמז שבכוונתו לעשות צעד נוסף להחלשת הדמוקרטיה הישראלית, הפעם בצורת תקדימית של פסילת חוק יסוד.

כדי להבין עד כמה חמורה תהיה הכרעה שלמעשה תקבע את סמכות העליון לפסול חוקי יסוד, כדאי להזכיר את עיקרי המהפכה החוקתית בישראל. ב־1995 קבע בית העליון בפס"ד בנק המזרחי כי חוקי היסוד של מדינת ישראל הם למעשה חוקתה של המדינה. בהתאם לכך, בסמכותו של בית המשפט לפסול חוקים רגילים שלשיטתו אינם תואמים לחוקי היסוד ואינם הולמים את ערכיהם. בית המשפט התבסס על הרעיון שלכנסת יש סמכות לכונן חוקה בהיותה הרשות המכוננת, ולכן לחוקי היסוד יש מעמד על־חוקי.

זה אמנם לקח לכנסת ולנבחרי הציבור קצת זמן, אולם עם השנים הם הבינו את המשמעות של השינוי בכללי המשחק וחוקקו חוק יסוד חדש: "חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי". בתמימותם, סברו נבחרי הציבור כי זו הדרך הראויה לקבוע את נורמות העל שכולם, כולל בית המשפט, כפופים להן. הלא כך לימדונו בעצמם שופטי העליון?

ובכן, תקוותם התבדתה. בית המשפט הסכים לדון בעתירות נגד חוק הלאום. על בסיס מה ידונו השופטים בתוקפו של חוק יסוד זה? איזו נורמת־על מחוקי היסוד האחרים יוכל בית המשפט לטעון שהוא סותר לכאורה, ולכן ראוי לבטלו?

בדיוק לשם כך החלו להישמע לאחרונה קולות במערכת המשפט ובאקדמיה, הטוענים שלבית המשפט יש סמכות לפסול חוקי יסוד על בסיס "משפט הטבע" - ובתרגום פשוט: דעתו האישית של השופט. אם ילכו שופטי העליון גם בדרך חתחתים זו, תהפוך ישראל למדינה היחידה בעולם שבה בית המשפט פוסל הוראות חוקתיות בלי שום בסיס בחוקה עצמה.

מדוע התמקדנו דווקא בעתירות נגד חוק הלאום ובשאלת סמכותו של בית המשפט לפסול חוקי יסוד? משום שבאופן אירוני, דווקא במקרה זה מדובר בקץ הדמוקרטיה.

אם בית המשפט, אשר אינו נבחר על ידי הציבור, ירשה לעצמו לפסול אפילו את חוקי היסוד שהציבור מחוקק, הוא יציב את עצמו בכך באופן סופי ומוחלט מעל לציבור הישראלי ולכנסת שהוא בחר. במצב כזה מדובר יהיה בשלילת זכותו הבסיסית ביותר של הציבור - שהיא תמצית הדמוקרטיה - לעצב את ערכי היסוד שלו.

ובכן, לא "ארדואניזציה" ולא "חיסול הדמוקרטיה". הרפורמות המוצעות במערכת המשפט נועדו לתכלית אחת: השבת האיזון הנכון בין הכנסת, הממשלה ובית המשפט, כפי שמקובל בכל דמוקרטיה מערבית המכבדת את עצמה.

עו״ד שמעון נטף הוא חוקר במחלקה המשפטית בפורום קהלת