המושיע

הבעלים של הפועל כפ"ס, יצחק שום, לא הגיע אתמול למשחק העלייה של הקבוצה באיצטדיון בעפולה. הוא, כמו רבים מאוהדי כפ"ס, קיבלו המלצה מהרופא או האישה או הבוס בעבודה שעדיף להם לשמור על דפיקות הלב סדירות ולהימנע מאירוע כל כך מותח כמו 90 דקות על כל הקופה.

"יש אנשים שחושבים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. אני מאוד מאוכזב מהגישה הזאת. אני יכול להבטיח לך שזה הרבה, הרבה יותר מזה", את המשפט המדויק הזה הצהיר בגאון הגאון ביל שנקלי זצ"ל, האיש שביקש רק לשמח את אנשי העיר ליברפול כשהיה מנג'ר המועדון בתור הזהב שלו.

שום קיבל את מושכות הניהול בכפ"ס לא כי רצה בכך. אולי באחת הפנטזיות שלו בתור קפטן לשעבר, הוא חלם שבעתיד הרחוק יהפוך לבעלים. נכון לימים אלה, שום לא נלהב לקחת את המועדון לידיו, אבל הוא ידע שהוא ככל הנראה הגורם האחרון שעוד איכפת לו מהמועדון.

אז אחרי אכזבה קשה עם הבעלים הקודם, שנזכר בשיפולי הקדנציה שלו שהוא בכלל אוהד הפועל ת"א, שום נקרא לדגל. רק תיקח, רק תציל, רק תוכיח לכולם שהפועל כפ"ס תמיד תעניין מישהו, זה מה שביקשנו ממנו אז ביציע , כשאף אחד אחר לא פזל לכיוון שלנו.

שום זז בחוסר נוחות, אבל חתם על העברת הסכם הזכויות וקיבל את ניהול המועדון. לראשונה בחייו, אחרי תפקידים בכירים שמילא, הוא הפך לבעלים.

זה לא הלך קל, כמעט נגמר בליגה א' בעונה שעברה, המשיך בחרם אוהדים שקט השנה ובפיטורי מאמן – השני בקדנציה של שום שהולך הביתה טרם זמנו (את ארז בנודיס הקדים מסאיי דגו בשנה שעברה) – אבל נגמר בחגיגה עצומה בעפולה.

כפ"ס תלך לקיץ לא פשוט. היא חייבת ריענון כמעט בכל עמדה. מבחינתנו, האוהדים, העובדה שחזרנו לליגת העל היא הרבה יותר מסתם חיים ומוות. אלה החיים עצמם, בשיא תפארתם, חזרנו לעניינים. תעשו מקום.