הטבע שלנו

אחרי התביעה והצלילה בשווייה, צריכה טבע לצלוח חוב של כ־27 מיליארד דולר, אך מוקדם עדיין להספידה • עכשיו ראוי להנהלתה להתחבר לשורשיה הישראליים, ולהוביל את החברה הביתה

לפני חצי יובל היה לי הכבוד לחלוק קרון לילה עם אלי הורביץ ז"ל. זה היה במסגרת משלחת אנשי עסקים לרוסיה ואוקראינה שמטרתה היתה לשכנע אנשי מפתח יהודים לבחור בישראל כמדינת ההגירה שלהם. הורביץ אפילו לא ניסה לישון בתנאים האלה של הרכבת האדומה - קו סנט פטרבורג־מוסקבה, ואני לא התכוונתי לפספס את ההזדמנות לפטפט עם מי שהיה מר טבע, אחד ממקורות הגאווה הישראלית ומי ששומר על הכסף של כולנו.

בעיני רבים, ההשקעה בטבע לא נחשבה השקעה במניה, אלא תוכנית חיסכון. כך גם החשיבו אותה בתי ההשקעות. רבים גדלו איתה, פשוטו כמשמעו - הגדילו את הונם בעשרות אחוזים בשנה. בעשור הקודם שווי החברה זינק פי 20. גם במהלך 2014 שערה הוכפל, אך כמובן שהיא ידעה גם נפילות, עוד לפני המשבר הגדול ביותר שלה ב־2017, אז איבדה כמחצית משווייה. 

במרוצת השנים פגשתי עוד אנשים כמו אלי הורביץ, אבל ברור שאין רבים כאלה: אנשים ערכיים שמונעים מאהבה. הוא אהב את משפחתו, את טבע ואת מדינת ישראל. איני זוכר בדיוק על מה דיברנו, אבל אני זוכר בבירור שהתרשמתי מהאהבה שבו. אשתו ישנה בקרון אחר עם חברה והוא קיווה שהיא ישנה טוב. הורביץ היה יזם, איש מעש נמרץ, מוכשר ונאמן לערכיו. הוא שימש גם יו"ר בנק לאומי בתקופה הקשה שאחרי משבר הרצת מניות הבנקים, מה שמכונה במילים מכובסות יותר "ויסות". רבים ראו בו מועמד טבעי לתפקיד שר האוצר, אך הוא מעולם לא הסכים לכך. 

 

טבע. הסתבכה בפרשה חדשה // צילום: איי.אף.פי

בסוף השבוע שעבר התפרסם בארה"ב שיותר מ־40 מדינות שם הגישו יחדיו כתב תביעה אזרחית נגד 19 חברות תרופות, ובהן טבע, על תיאום מחירים ביניהן. מדובר בתקופה של 19 חודשים בשנים 2015-2013, שבמהלכן החברות הזניקו מחיריהן של יותר מ־100 תרופות במאות אחוזים, ובחלק מהמקרים אף ביותר מ־1,000%.

ביום ראשון בבוקר הבורסה בתל אביב היתה הראשונה שהגיבה לידיעה בצניחת המניה ב־10.7%, ביום שלמחרת, היום הראשון למסחר בארה"ב, מניית החברה נחתכה בכ־14% שהם כ־2.5 מיליארד דולר משווי השוק של החברה.

ביום שלישי פורסם כתב התביעה עצמו, המגולל על פני יותר מ־520 עמודים מאות פגישות תיאום בין החברות, שחילקו ביניהן את השוק בעזות מצח. פרסום כתב התביעה שלח את המנייה לסבב נוסף של ירידות - יותר מ־9% ביום רביעי בת"א וירידות חזקות בהמשך בניו יורק.

לא מעט אנשים מלמלו השבוע "בתקופה של הורביץ זה לא היה קורה". נכון יותר לומר שבתקופתו של הורביץ זה לא קרה. שער המניה השבוע עמד על כ־20% בלבד משערה לפני כשלוש שנים. בדרך הזו שהיא עשתה בצלילתה החופשית ישראלים רבים הפסידו עשרות אחוזים מהשקעתם במניה.

חלק הרגישו זאת באופן ישיר וחלק הפסידו בלי להרגיש את זה ישירות - מהשקעותיהם העקיפות בתעודות סל, קרנות נאמנות, תוכניות פנסיה וקרנות השתלמות. אבל רובנו שילמנו על הטעויות הניהוליות של החברה הזו.

רבים לטשו עיניים למשכורתו של המנכ"ל, שצניחת המניה לא פגעה בשכרו - חצי מיליון שקלים ביום. אלא שיותר מכפי שהמנהל המוכשר קאר שולץ ראוי לשכר הזה, מגיע לחברה הזו לשלם על מצבה. טבע לא הגיעה למצבה בגלל תנאי השוק, גם לא מביש מזל, אלא אם כן נכלול בהגדרה הזו מנהלים גרועים שעמדו בראשה לפני המנכ"ל הנוכחי. 

תקופת כהונתו של ארז ויגודמן כנשיא ומנכ"ל החברה מתבררת כבעייתית במיוחד. הוא נכנס לתפקידו בפברואר 2014 - לפי כתב התביעה המוגש כעת בארה"ב, מדובר בתקופת השיא של הקשרים האסורים בין חברות התרופות. תקופה שבה מחירי התרופות נסקו, לכאורה במניפולציה של ראשי החברות.

במשך שלוש שנים תמימות ויגודמן נקט אסטרטגיה אובדנית תמוהה - מצד אחד הוא גרף רווחי עתק לחברה באמצעות ייקור התרופות בדרך בעייתית, ומאידך הוא פצח במסע רכישת חברות שנראתה כבר אז כ"חטוף כפי יכולתך".

כבר במארס 2015 טבע בהנהגתו רכשה את אוספקס תמורת 3.2 מיליארד דולר, חודש לאחר מכן ניסתה טבע לרכוש את ענקית התרופות מיילן תמורת 40 מיליארד דולר - פי ארבעה ויותר משווי השוק שלה כיום, אך לבסוף טבע רכשה בסכום דומה את אלרג'ן - עסקה שהושלמה בקיץ 2016.

כשנה קודם לכן היא רכשה את "רימסה" המקסיקנית תמורת 2.3 מיליארד דולר. במהרה התברר לטבע שמדובר בחברה ריקה מתוכן והיא הגישה תביעה נגד המוכרים, שנדחתה. התביעה הוגשה בארה"ב - המקום שבו מייחסים חשיבות לאחריות אישית. האסטרטגיה הזו היתה תשובת טבע להתפוגגות קסמה - הגנת הפטנט על הקופקסון. לאורך כל הדרך מומחים טענו כלפיה שטבע צריכה לפתח חלופות מתוכה לרגע שאחרי, אך למנהליה הישראלים אצה הדרך למצוא פתרון אינסטנט. 

להמשיך בסימביוזה

השאלה המעניינת ביותר היא האם בסוף הנפילה הזו טבע תפגוש את מנוחת העולמים, או שמא ניתן לראות אור בקצה המנהרה? היו מקרים שבהם חברות איבדו את שוויין והצליחו להתאושש. היו גם מקרים של בנייה שיטתית מהתחתית. טבע, כאמור, לא התפוגגה בגלל שינוי קיצוני בתנאי השוק, אלא בגלל אובדן דרך, יהירות, אסטרטגיית "אחרי המבול", של השגרת רווחיות לטווח קצר.

אבל תשתיות החברה קיימות. יש לה נכסים רוחניים, ידע, ערוצי שיווק טובים ויש לה מנכ"ל שנראה שבא לעבוד. החברה הזו, שקמה 13 שנים לפני הכרזת המדינה, ופתחה את המסחר בבורסה בתל אביב, עדיין מהווה יותר מ־6% ממניות מדד ת"א 35 וכ־4.4% ממדד ת"א 125. היא עדיין יצואנית התרופות הגדולה ביותר של ישראל ושנייה ביצוא הסחורות. 

היא אמנם צריכה לצלוח חוב של 27 מיליארד דולר ועוד אי אלו מיליארדים שככל הנראה יושתו עליה במסגרת התביעה הנוכחית, אבל לא כלו קציה. ראוי להנהלתה החדשה להתחבר לשורשי החברה, לישראליות הערכית, למייסדיה. שולץ לא הפגין עד כה את החיבור הזה כשפיטר בישראל יותר עובדים, יחסית, מכפי שפיטר בעולם והותיר בישראל פחות מ־15% מעובדיה.

יש משהו סמלי בהתרחקותה מבסיס הבית שלה. ישראל נהנתה מצמיחתה של טבע, אך גם טבע נהנתה מסביבה עסקית שהתאימה עצמה לחברה. בעשור הקודם, עשור שיא לחברה, היא נהנתה מ־40% מסך ההשקעות של ישראל במסגרת "החוק לעידוד השקעות הון". אלי הורביץ ידע לשכנע את קברניטי המשק בחשיבות הייצור והיצוא, ולמרות הביקורת על הצלחתו בכך, הוא היה פורץ דרך. הסימביוזה הזו יכולה וצריכה להימשך. ההנהלה הישראלית צריכה להוביל את החברה חזרה הביתה, ומכאן לספק למשקיעים פה ובעולם סיבות טובות להאמין ולרצות בהמשך קיומה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו