"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מבוא בסיסי להבנת הנקרא

,עודכן

מאמרו של איתמר פליישמן נגדי בשבוע שעבר ("לפיד, אל תמרח את הציונות הדתית", 7.5.2019) נכתב בתגובה למאמר שפרסמתי ב"מקור ראשון". הוא פרסם בעיתון הגדול בישראל תגובה על מאמר שלפחות 95% מהקוראים (בהערכה זהירה במיוחד) לא קראו.

זה אִפשר לו לתאר בפני הקוראים מאמר שלא כתבתי, דעות שלא הבעתי, ובעיקר כוונות שאין לי. לא, לא המלצתי לציונות הדתית להיות "הכלאה בין חנוך דאום לחילי טרופר". כתבתי זאת כדוגמה, אחת מכמה, לדגם של ציונות דתית. אפילו הוספתי: "ואז לפחות יהיה מצחיק", שיהיה ברור שזו דווקא הדוגמה הפחות רצינית. כשפליישמן משמיט את העובדה שמדובר בבדיחה כדי לנגח אותי, או שאין לו הומור, או שהוא משקר ביודעין.

עוד נאמר, שמאמרי הוא "מופע פוליטי זול" של מישהו הפונה לציבור שהוא "בז לו יותר מכל". איך יודע אדם שמעולם לא החליף איתי אפילו מילה אחת, מה בדיוק אני חושב בליבי? אם הוא לא מכיר אותי, הדרך לבחון את כוונותיי היא באמצעות המעשים. בשתי מערכות בחירות רצתי לכנסת כשמספר 2 שלי הוא רב מארגון צֹהר שגר בהתנחלות. אני האיש שעשה את "ברית האחים" עם הציונות הדתית ודאג להכניס אותם לממשלה.

ב"יש עתיד" היה ייצוג נרחב לציונות הדתית שעלה על חלקה באוכלוסייה. ב"כחול לבן" יש נציגות רחבה של הציונות הדתית. פליישמן יודע זאת; הוא היה הדובר של נפתלי בנט.

היות שהוא יודע, הוא מקדיש חלק ניכר ממאמרו למה שנראה כדרך הנוחה לפגוע בי: העובדה שתמכתי בהתנתקות ב־2005. לא חשוב שרוב מכריע של הציבור תמך בה אז; לא חשוב שלהבדיל מבנימין נתניהו, אני לא הצבעתי בעדה שלוש פעמים בממשלה ובכנסת. מה שאכזב את פליישמן הוא העובדה שהצדעתי במאמר, במילים חמות במיוחד, לאיפוק ולממלכתיות של הציונות הדתית באירועי כפר מימון. זה קצת הרס לו את התיאוריה, אז הוא רץ להביא ציטוטים מלפני 14 שנה, כדי שחלילה לא יהיה פה פיוס לאומי ואיחוי של הפצעים.

חלק ממבחן המנהיגות הוא היכולת לנהל מאבקים בלי לשרוף את הגשרים. יש לי ויכוחים עם האגף בציונות הדתית שסמוטריץ׳ הוא האיש המרכזי בו. יש לי קשרים טובים ועמוקים עם אגפים אחרים. בעיקר יש לנו, בחברה הישראלית, ויכוח שאנחנו צריכים לנהל על דת ומדינה, על חיים משותפים, על השאלה האם לנצח נסתגר כל אחד בפינתו.

פליישמן לא באמת מתווכח עם הטיעונים שלי, אלא ממציא כאלה שלא נאמרו ואז מוכיח שאינם נכונים. הוא לוקח צד בוויכוח; הוא מנסה למנוע אותו. אני מציע לקרוא את מאמרי המקורי, ואז נוכל לקיים דיאלוג המבוסס על האמת.

יאיר לפיד הוא ח"כ מטעם סיעת כחול לבן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר