ריבוי הכובעים של היועמ"ש - סכנה

בשל שילוב של חוק, נוהגים וחדלון ממשלתי, לובש כיום היועץ המשפטי לממשלה שלוש גלימות בעת ובעונה אחת: בגלימה אחת הוא ראש התביעה הכללית (הפרקליטות), בגלימה שניה הוא מעניק ייעוץ משפטי לממשלה, ובגלימה שלישית הוא בעל סמכות כמו שיפוטית בכל האמור בפרשנות החוק. כמעט באופן יומיומי מסתבכות הגלימות האחת בשנייה. היום הוא מייעץ לממשלה ביחס לפעולה, העלולה להיות נתונה מחר לחקירה ותביעה של הפרקליטות, ומחרתיים הוא מפרש חוק באופן הנוגע בייעוץ שנתן לממשלה בעבר. התוצאה היא מה שמכונה בלשון המקראית "חִקְקֵי־אָוֶן...לְהַטּוֹת מִדִּין".

יכולות להיות דעות לכאן ולכאן לעניין כדאיות המחווה או העסקה המדינית של הבאת גופת זכריה באומל ז"ל לארץ, אך אין מנוס מלהכיר בכך שהמעשה מהווה תקדים מסוכן המאיים על תוקפם של כל החוקים במדינת ישראל. האחריות לכך נופלת לפתחו של אדם אחד בלבד, היועץ המשפטי לממשלה אשר הכשיר הפרה מפורשת של החוק. שחרור האסירים הסוריים במסגרת "מחווה" לרוסים בתמורה להשבת גופת החייל, נעשה תוך הפרה בוטה של חוק מפורש, וחושף את פשיטת הרגל הגמורה של תפקיד היועמ"ש.

בחוק הישראלי נקבעו במפורש התנאים לשחרור אסירים בהמשך לפעילות מדינית. התנאים הללו כוללים דיון בממשלה; אך במקרה זה לא הממשלה ואפילו לא הקבינט כונסו. כשראש הממשלה והנשיא הביאו לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה את הסוגיה, הוא אישר אותה. ניתן להעלות על הדעת נסיבות קיצוניות, שבהן בלתי נמנע מלחרוג מלשון החוק, למשל במהלך מלחמה או במצב של "שעון מתקתק" והצלת חיי אדם. אך זה אינו המקרה, ולא היה שום טעם מהותי להחלטה בעייתית ומסוכנת כל כך של היועמ"ש.

הבעיה כמובן אינה בהחלטה נפסדת מסויימת של יועץ משפטי שהשתבש שיקול דעתו, אלא בתקדים שניתן כאן למקרים עתידיים. איך נדע על איזה חוקים יחליט בעתיד יועץ כזה או אחר לוותר? כבר כיום בישראל, מעמדו של החוק רעוע, עקב הפרשנות העקומה המאפשרת לכל שופט שלום לפסוק בניגוד ללשון החוק. עתה מתברר, שנוספה לכך גם סמכותו ה"כמו שיפוטית" של היועמ"ש, לבטל תוקפם של חוקים מפורשים. מה נגיד עתה לאחרון העבריינים שיסביר את השוחד והעוול שעשה ב"נסיבות" המצדיקות זאת?

הטעות המשפטית והמוסרית הזאת היא תוצאה ישירה מריכוז הסמכויות הבלתי סביר והמסוכן בידי היועמ"ש. אם עד היום הצטברו אצל היועץ והמשנים שלצדו, בעיקר הכרעות מבולבלות ותקדימים בעיתיים - הסכנה האמיתית תארוב בעתיד, אם ימונה יועמ"ש המעוניין לקדם באמצעות סמכויותיו הרחבות מהלכים מתועבים.

לא מאוחר למנוע סכנה כזו, באמצעות שיבה לעליונות החוק. הכרח אם כן שהכנסת החדשה, המושבעת היום, תיקח עניין זה לידיה, ותחוקק חוק שיקבע מפורשות, שהיועמ"ש לממשלה הוא רק מִשׂרת אמון הנותנת שירותים משפטיים לממשלה, שהפרקליטות תהיה גורם עצמאי ומנותק ממשרת היועץ, ושיופסק לגמרי קיומן של רשויות וסמכויות רפאים "כמו שיפוטיות", המהוות למעשה מעורבות נפסדת של הרשות השופטת בתוככי הרשות המבצעת.