"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סנדרס (שוב) הכפיש את ישראל

,עודכן

הסנאטור הדמוקרטי ברני סנדרס, המתכוון להתמודד על הבית הלבן בשנת 2020, הוסיף עוד "פנינה" לשלל ביטויי העבר שלו על ישראל והגדיר את שלטון הימין בה "גזעני".

כמו בהתקפותיו הקודמות, סנדרס לא הסביר את השימוש באחד מכינויי הגנאי הקשים הקיימים בשיח האמריקני והמערבי. לצופה הממוצע שנחשף להתבטאותו (והיו עשרות מיליונים שכאלה, משום שדבריו הועברו מייד בדיווחי רשתות החדשות והודפסו באינספור עיתונים), הוצע פשוט להאמין לסנדרס. הצרה היא שבוודאי יימצאו אי אילו מיליונים שיאמינו לו. חמור אף יותר - גם מי שלא יאמין, יושפע.

המונח "גזעני" שהוצמד לישראל בהינף לשון חלקלקה וחסרת אחריות של הסנאטור מוורמונט, ישקע בתודעה הציבורית, ובכל פעם ששם ישראל יוזכר הוא יזוהה איתה, בין שירצו ובין שלאו. כך עובדת התעמולה, וסנדרס יודע זאת היטב.

בדיקה של התבטאויות קודמות של סנדרס על ישראל מלמדת, שהדבקת כינוי גנאי למדינה היהודית אינה מעידה חד־פעמית של פוליטיקאי דמגוג המנסה לקבץ עוד כמה קולות מן השוליים הקיצוניים במחנה הדמוקרטי. במקרה של סנדרס מדובר בשיטה: בכל הקשור לישראל הוא לא בוחל בחצאי אמיתות ואפילו בשקרים בוטים, המזכירים את הסטריאוטיפים האנטישמיים הגרועים ביותר. דוגמאות לא חסרות.

כשרצה לזכות במועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב-2016, טען במפגיע שישראל הרגה במהלך מבצע צוק איתן יותר מ־10,000 פלשתינים חפים מפשע, תקפה את עזה ללא הבחנה והפציצה בתי חולים. הסנאטור לא רק ניפח את המספרים בכמה מונים, הוא הצליח לגבור אפילו על דוברי חמאס ביצירת עלילת שווא, שלפיה צה"ל פוגע במכוון באוכלוסייה אזרחית.

לפני כשנה, כאשר חמאס פצח בסדרת ההתפרעויות בגבול רצועת עזה תחת כותרת "צעדת השיבה", סנדרס השמיע שוב אמירות החוזרות אחת לאחת על עמדת ארגון הטרור. אלה מפגינים שלווים, טען בראיון טלוויזיוני. ומה עם זריקת מטעני נפץ, ירי לעבר חיילים ישראלים, פגיעה בגדר הגבול, הצתת שדות הקיבוצים הסמוכים והפרת ריבונות ישראל? סנדרס לא שמע עליהם, ואם שמע - סירב להאמין.

אבל הוא מאמין שישראל היא מדינה "גזענית", אף שהיא מעניקה חירות ושוויון לכל, גם לאלה המצהירים על שאיפתם לחזות בקץ המדינה היהודית. שלא במפתיע, כשהזירה הציבורית האמריקנית זוהמה בהתבטאויות גזעניות באמת ביחס ליהודים מפי חברת הקונגרס אילהן עומאר ("היהודים קונים את תמיכת ארה"ב בכסף", אמרה עומאר וחזרה על עלילת הדם של שונאי ישראל שבדורות רבים), ברני סנדרס מיהר להושיט לה יד תומכת. במקרה זה, כמו במקרה של תמיכתו בטענות חמאס, מוצאו היהודי של סנדרס מביא למכפישי ישראל את הנדוניה הגדולה. כשיהודי מאשים את בני עמו או את המדינה היהודית, זה תמיד נשמע משכנע יותר. גם בכך אין כל חדש - בשוק האנטישמיות, ערכם של יהודים, שהאשימו את בני עמם והעלילו עליהם עלילות, תמיד היה גבוה במיוחד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר