שלטון הרחוב: המוחים מערערים את יציבותה של צרפת

לפני כשלושה שבועות פרסם בעיתון זה יוסי ביילין את אחד הדיווחים העיתונאיים שהזכירו למה בכלל קיימת עיתונות. דיווח פשוט בגוף ראשון המתאר את השאנז אליזה, עוד סמל מיתולוגי של פריז, כשדרת רפאים מפחידה. חנויות סגורות בסוף השבוע, הוונדליזם החליף את הטרור, ליבה של פריז - יש לה כנראה הרבה לבבות - משותק. למה? כי קבוצה לא גדולה של כמה אלפים משתוללת וזורעת מהומה גדולה במקום שאמור להיות תרבותי ומוגן מכוח שלטון החוק. גם בישראל אנחנו שומעים הרבה רטוריקה על שלטון החוק. עד שזה מגיע לזכות הקדושה לתפוס מאות אם לא אלפי אזרחים כבני ערובה בקווי הרכבת. או עד שזה מגיע לכבישים הראשיים במדינה. אז מותר לחמישה בני אדם לעצור את התנועה ליום שלם. שלא לדבר על קהילות התובעות במפגיע להיכנס להיריון.

ביום שישי חוללו מפגיני השתנות האקלים מהומות של אלפים באותה פריז. במקביל היו מהומות דומות בלונדון. שם אווירת האנרכיה ואובדן השליטה מקבלת מכפלת כוח מהדרך שבה ממשלת בריטניה מנהלת את משבר הברקזיט. אלה דמוקרטיות גדולות ומפוארות. נכון? ככה אומרים. הדמגוגיה הסוציאלית בצרפת מדהימה בהברקותיה. קודם משלחים אש בכיכרות פריז, זה מצטלם טוב. אחר כך תופסים טרמפ על השריפה הגדולה. הסמל המיתולוגי הגדול של צרפת, שהיא לא רק אם המהפכה והנאורות, אלא גם קתולית, נוטרדאם. אז זה הולך ככה: "יש לכם מיליארד יורו בשביל נוטרדאם, אבל כלום בשביל עלובי החיים".

זה התחיל כנראה במחאה אותנטית על מסי הדלק. אבל היום ברור שארגוני מחאה פוליטיים המכוונים לערעור היציבות במדינה הולכים ומשתלטים על הזירה. זאת הסיבה למהומות השתנות האקלים ביום שקדם למהומות מוצאי שבת בפריז - כמו גם בערים אחרות. הפעם גויסו 60 אלף שוטרים כדי להשליט סדר בצרפת. שריפת הנוטרדאם יכלה לשמש את הנשיא מקרון כדי לשים סוף לאנרכיה השבועית. בקוד ההתנהגות המשטרתית של היום זה יהיה קשה. תודה לאל שאנחנו חיים במדינה שבה הממשלה מתפקדת והאיום היחיד על הדמוקרטיה בא מצד שופטים, עורכי דין ועובדי רכבת.