"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"למרר חיים" זאת לא אופוזיציה

,עודכן

יום לאחר נאום הניצחון הפתטי של בני גנץ, נשא היו"ר המשותף שלו, יאיר לפיד, את נאום האופוזיציה, והבטיח לממשלת הליכוד הבאה כי "אנו נמרר לכם את החיים". מי כותב להם את הנאומים? האחד מכריז על ניצחון שלא היה, ולא יכול היה להיות מרגע ש"כחול לבן" מיהרה לשלול הן את האפשרות לגוש חוסם עם המפלגות הערביות והן את האפשרות לחבור לבנימין נתניהו, וחברו מציג את תפקיד סיעתם באופוזיציה כמי שכל עניינה למרר את חייו של מישהו.

לפיד כיהן ארבע שנים באופוזיציה, ולא טרח לפקוד את משכן הכנסת באורח רציף מדי. גם כשהיה שם, איש לא האשים אותו בכך שמרר את חיי הממשלה או שהביך אותה. הוא בחר לנסות לשכנע את השבדים להפסיק את החרם נגד ישראל, וכמה מהם אפילו נענו ובאו להקשיב לנאומיו בכיכר העיר. לא בטוח שהם אמנם הפסיקו את החרם, ולא בטוח שהישראלים עצמם השתכנעו ששום דבר לא יזוז כאן עד שלפיד יתמנה לשר חוץ.

יש מקום לאופוזיציה מול מדיניות ממשלות נתניהו. אפשר לבקרו על מתן יד חופשית למפלגת הבית היהודי להצר את צעדיו של בית המשפט העליון, על חוק הלאום שערער את היחסים בין יהודים ללא יהודים, על פגיעתה של השרה רגב בחופש התרבות, על עצירת התהליך המדיני, על העדפת חמאס על פני אש"ף ועל היעדר הנכונות להיפגש עם יו"ר הרשות הפלשתינית עבאס, על החמצת היוזמה המצרית להסדר אזורי, על הגדלת הגירעון, ועל הצבתה של ישראל כבעלת ברית של משטרים שהמערב הדמוקרטי נזהר מלהתקרב אליהם.

אבל מי שמבקש להמיר את הביקורת העניינית ב"למרר את חיי הקואליציה" (כמו, למשל, באמצעות הצבעה נגד כל חוק שהממשלה מעלה, גם כשאין סיבה אמיתית להתנגד לו), עושה שקר בנפשו ומפקיר את אחריותו האופוזיציונית. הציטוט מדבריו של רנדולף צ'רצ'יל ב־1922 כי תפקידה של האופוזיציה הוא להתנגד, רחוק מלשקף את תפקידה האמיתי. משימתה העיקרית של אופוזיציה פרלמנטרית היא להציג חלופה למדיניות הממשלה, לחשוף עוולות והתנהגות בלתי ראויה של המכהנים בשלטון, ולשכנע את הציבור כי היא ראויה להחליף את השלטון.

ברור שהאופוזיציה מקשה על חיי הממשלה, ונוח הרבה יותר לשלטון לעשות ככל העולה על רוחו מבלי שמישהו יבקר אותו. אבל אופוזיציה אמיתית יודעת גם מתי להצביע עם הממשלה, ומתי להסכים עם מדיניותה. זה לא רק הוגן ונכון - זה גם מחזק את אמינות האופוזיציה כשנציגיה בוחרים לצאת נגד הממשלה.

כדאי ללפיד ולחבריו להבין זאת. אם סיעתם, הכוללת אנשים טובים שאין ביניהם כל מכנה משותף, לא תוכל לייצר מכנה משותף כזה, ולהנפיק משהו טוב יותר מאשר למרר את חיי הממשלה - היא תחשוף את חולשתה הרבה לפני שתחשוף את טעויות הממשלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר