כישלון "זהות": באמת שרצינו לשנות | ישראל היום

כישלון "זהות": באמת שרצינו לשנות

תנועת זהות, שאני נמנית עם מועמדיה, היא בית אידיאולוגי, שהצליח לטלטל את המערכת הפוליטית בטרם נחבט קשות. כל כך הרבה מאוויים נמזגו למסע שניסה לגעת בנושאי הליבה החשובים ביותר בתפר בין מדינה לאזרח ובין דת למדינה, באיכות החינוך ובאיכות השירות - ובעיקר בקומה חדשה של ציונות וערכיות.

ביקשנו לנער את האבק מעל הממסדים הקפואים, קראנו תיגר על הוועדים הגדולים ועל "כנופיית שלטון החוק" שדומה שחברה לה יחדיו כדי להציל את ההגמוניה הוותיקה. אין ספק שזה מאיים, אך מהיכן נובע חוסר הביטחון לגבי האפשרות לסדוק את ההסתדרות? 

הצליפו בנו מכל כיוון. השוו את יו"ר המפלגה לצורר ההוא, כי כמותו, גם הוא פרסם מצע שהפך לרב מכר. מנכ"ל הביטוח הלאומי, פקיד מטעם, לא חסך את שבטו מהצעת הייעול שהוצגה בעניין הגוף שבראשו הוא עומד, תוך רמיסת כל נורמה דמוקרטית. 

כל מפלגה בתורה תקפה, עיוותה, לעגה והשקיעה במסע דה לגיטימציה מרושע. עיתונאים, פרשנים וסאטיריקנים, כולם נהנו להשתלח, ללא בושה, במתקפות היוצאות מהמקום הנמוך והרדוד ביותר. 

אבל יש עוד "הסתדרות" אחת שקשה לי איתה יותר, הלוא היא מעוז ההגמוניה התורנית. מרבית הרבנים החרדים, החרד"לים והדתיים־לאומיים חברו יחד כדי להציל כביכול את תורת ישראל מפני מפלגת זהות. 

בלי לנסות אפילו להכיר בחלקם של הממסדים הדתיים בדפוס כיפופי הידיים שבין דת למדינה, התארגנו כל רבני הערים והשכונות במהלך טהרני להטיף בכינוסים בשבת האחרונה נגד ההצבעה למפלגת זהות. מראשי המפלגות המתחרות, והמוטרדות ממניין הקולות הצפוי בקלפי, קשה לצפות ליושרה. אבל התגייסות של מנהיגים רוחניים מצריכה בירור נוקב יותר. 

אל תטעו, הקרב על הממסדים הדתיים דומה להפליא לקריאת התיגר נגד הוועדים הגדולים. הזיקה הכפויה של הדת אל המדינה נובעת מהרצון לשמר את ההגמוניה, בכל מחיר; לא מדאגה לתורה. מונופול הרבנות הראשית, הרבנים מטעם, הגרעינים התורניים, תקציבי המכינות והמוסדות - כולם משמשים להידוק הלפיתה על מוקדי הכוח, לאו דווקא להנגשת היהדות - בדיוק כשם שראשי הוועדים הגדולים לא באמת מגינים על ציבור העובדים.

חבל שנישאו על כך דרשות בשבת קודש. מצער שבני תורה ניסו לשוות למאבק נגד "זהות" ממד רוחני. מקומם שהכל באו בברית יחד, רק כדי להמשיך לשמר סדר שסירס אפשרות אמיתית להתנחל בלבבות, אחת ולתמיד.

בין ימי הפורים לימי החירות הבאים עלינו לטובה, אני מבקשת לומר לאותם רבנים צדקנים, שאף שהם אוחזים כיום במלכות מטעם, רווח והצלה יבואו ליהודים בכל מקרה, כי המסע הזה לא יכבה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר