לעבודה נשאר רק העבר, אבל זה לא מספיק

מפלגה אינה יכולה להסתפק בתולדותיה. מי שבוחר בה, עושה זאת משום שהוא מעריך את פועלה, מזוהה עם תפיסתה או מתרשם ממי שעומדים בראשה. מפלגת העבודה רשאית להתגאות בעברה. היאאחת המפלגות הוותיקות בעולם,ושורשיה נטועים בראשית המאה שעברה, ואלמלא היא, לא היתה מוקמת המדינה. מגיעה לה הערכה רבה, גם ממי שאינו מצביע בעדה, אך זו אינה יכולה להיות סיבה לתמיכה - בסוף העשור השני של המאה ה־21.

במשך שנים רבות היתה מפלגת העבודה מפלגת שלטון, והיא המשיכה להתנהג כך גם כשלא היתה במעמד זה. היא חשה צורך להצטרף לממשלות ליכוד, ועשתה זאת פעמים רבות תוך ויתור על ייחודה כתנועה ליברלית וסוציאל־דמוקרטית החותרת לשלום. בפעמים המעטות שבהן היתה בראשות הממשלה, הצליחה להוביל מהלכים ששינו את פני המדינה והאזור.

אם היתה זו התכנית הכלכלית של 1985, או הקמתה של הרשות הפלשתינית במסגרת תהליך אוסלו, אם היה זה השלום עם ירדן או שמא הנסיגה החד־צדדית מלבנון. אנשים תמכו בה, אנשים התנגדו לה, אבל הם ידעו במה הם תומכים ולמה הם מתנגדים. הפחד של העבודה מלהיראות ליברלית מדי, שוחרת שלום מדי ומוכנה לשלם את מחירו, הפכו אותה לעוד מפלגה בנוף הפוליטי הישראלי, המשחקת במשחק הילדים המפורסם שאסור לומר בו "כן", "לא", "שחור", "לבן": לא שלום לא שוויון, לא זכויות לערבים, לא ויתור על הגדה המערבית, לא מעורבות ממשלתית בבריאות, בחינוך וברווחה, וכמובן - לא העלאת מסים.

להקים מערך לבלימת ממשלת הימין

כשכל מה שנשאר הוא שאיפה לקחת חלק בשלטון ונוסטלגיה לבן־גוריון, נמצאת העבודה בסכנה מול כל תנועה קיקיונית של אנשים טובים באמצע הדרך, המכריזים הכרזות פתטיות כמו "אין שמאל ואין ימין" ומציבים תוכנית חלולה, שכל אחד יכול לשפוך לתוכה את חלומותיו ואת עדיפויותיו - עד שהוא מתפכח, ומבין ששום תוכנית אינה יכולה להגשים חלומות לכולם, והיא נעלמת כפי שבאה.

בכל דמוקרטיה יהיה צד ליברלי וצד שמרני, והצדדים הללו יכולים ללבוש צורה ולפשוט צורה, אבל תמיד יימצאו שם. אפשר לקרוא לצד הזה "ישראל אחת" או "יש עתיד" או "המחנה הציוני" או "כחול לבן", ואם מפלגת העבודה מאבדת את קולותיה, וגברת אחרת, בשינוי אדרת, מקבלת את קולותיה, אין זו היעלמות הליברליות מן החברה הישראלית.

אין פירוש הדבר שבחירות 2019, אשר בהן זכתה העבודה רק בשישה מנדטים, היו רקוויאם למפלגת העבודה. יש בהנהגתה אנשים מצוינים, ולו שאלוני הייתי מציע להם להקיםמערך עם מרצולהמריץ יחדיו את כחול לבן להוביל מהלכים מדיניים וחברתיים ברוח המחנה הליברלי, כדי למנוע מממשלת הימין שתוקם עכשיו לאתגר את הדמוקרטיה שלנו.

אם המערך הזה ייאבק על עמדותיו ולא ינסה לעוטפן בעמדות מרכז מלאכותיות - יהיו לו חיים חדשים.