להציב מחדש את ערכי האומה

המדגמים שונים זה מזה, התוצאות עשויות להשתנות - והדברים נכתבים בטרם נודעו תוצאות הבחירות. בעוד כמה ימים נשב יחד לליל הסדר - משפחות ישראליות שאך לפני כמה ימים הצביעו כל אחת למפלגה שונה, לעיתים מנוגדות בתכלית. בסוף נגיש אחד לשני גפילטע פיש עם חריימה. אז איך יוצאים מהפלונטר, שבוע בלבד לאחר שסיימנו שלושה חודשים של התקוטטות והכפשות?

מה שמוטל עלינו עד ליל הסדר זה לעשות סדר מחודש בנפשותינו. וזה "מתכון השף", היישר מתעשיית שלום בית. עכשיו ניתן לגלות: חלק גדול מהמתח בין המפלגות הוא מלאכותי, שנוצר על ידי יועצים אסטרטגיים. זו תקשורת של כותרות ופוליטיקאים. ומכיוון שהציבור יותר ישר מהפוליטיקאים שלו, הוא גם לוקח את זה יותר ללב.

הזיקוקים בין המחנות הגיעו לחיינו הפרטיים. במשפחה אחת הצביעו לשני מועמדים מקצוות פוליטיים מנוגדים. במשפחתנו היה ניתן למצוא קשת רחבה של דעות, ואף אחד לא חשב שהשני פחות פטריוט, כזה שלא מעוניין בטובת האומה והארץ.

הוויכוח האמיתי הוא על הדרך ופחות על טיב האנשים. הוויכוח היה אמיתי, אבל הדרך שבה התנהל היתה דוחה. ההכפשות היו של הפוליטיקאים, שהיו מונחים על ידי יועצים תקשורתיים. אילו ידע הבוחר כמה ציניות יש בעולם הפוליטי והתקשורתי, היה לו יותר נוח בימים אלה. ציבור הבוחרים הרחב הוא יותר אמיתי וללא אינטרסים ולכן לוקח ללב. כשרואים פוליטיקאים מתווכחים במליאת הכנסת ואחר כך יושבים יחד במזנון, מאמינים שזו היתה הצגה. וזה מה שקרה עכשיו. הציבור צפה בהצגה שנמרחה שלושה חודשים.

לצד שלום הבית לקראת חג המשפחה היהודית בליל הסדר, אסור לנו לכסות על בעיה עמוקה שהתגלתה במערכת הבחירות: העיסוק בצורכי הפרט שגבר על ערכי האומה. היא החלה עם קמפיין "הדאגה למשפחה" של כולנו, שעסק בהטבות חומריות במקום לעסוק בחיזוק ערך המשפחה היהודית וערכיה הרוחניים. אבותינו חיו באושר, והפוליטיקאים מכרו לנו עושר.

פייגליין הלך יותר רחוק. כשזיהה את המגמה שהמוני צעירים דוחים את הקמת המשפחה, הוא מכר להם ערך חדש: "חירות". חירות אישית. אפשר לחשוב שמשפחה זה כלא, בגלות בסיביר.

על סדר היום בין פסח ליום העצמאות מוצע בזאת לעשות דיון־חשבון נפש ציבורי: איך אנו, אומה האמורה להיות אור לגויים, מציבה מחדש את ערכי האומה והמשפחה קודם לערכים חומריים. המאבק לעם חופשי בארצו מצריך שינוי ערכים ותעדוף צורכי האומה על פני מה שמכרו לנו לפני הבחירות.