נתניהו - העובדות ולא ההשמצות

"הוא לא קל", שח לי לפני ימים אחדים אחד ממקורביו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, "לפעמים כשהוא מגדיר לעצמו יעד, החתירה שלו אליו באמת נראית כמו אובססיה. נושא שחשוב לו הוא יעלה פעם ועוד פעם ועוד פעם. גם אם לאחרים נמאס לשמוע או כשהם חושבים שהוא כפוי טובה - הוא לא ירפה. להשגת המטרה, הוא יפנה לאנשים שאתמול-שלשום נפגעו ממנו, ולא אכפת לו מה הם חושבים או מרגישים. ככה הוא עובד - קבוע על 6,000 סל"ד לטובת מדינת ישראל".

אפשר לטעון, אפילו בצדק, שאותו מקורב רואה את הדברים מנקודת מבט סובייקטיבית. ברור גם שנתניהו אינו חף מחסרונות, שהוא הפר הרבה הבטחות ושיש עוד הרבה מה לשפר - בעיקר בנושאי פנים.

אבל אחרי חודשים של שטיפת מוח ותעמולה זולה, גם מצד הליכוד, צריך לבחון את העובדות העיקריות. אלה מלמדות שבתחומי האחריות העיקריים שנתונים לפתחו של ראש ממשלה, קרי ביטחון, כלכלה ומצב מדיני, ישראל הגיעה במשמרת של נתניהו לשיאים שלא היו כמותם.

רק הבוקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה על עלייה של 30 אחוזים בהשקעות הזרות בישראל. אלה מגיעות משום שנתניהו, באופן הכי אישי שאפשר, שם את ישראל על המפה העולמית.

אין שחקן משמעותי בעולם - מדיני או כלכלי - שלא שמע עליו. רבים, הן מקרב מנהיגי העולם והן מענקי הטכנולוגיה העולמית, חשים ידידים אישיים שלו. מי שמרוויחים מכך הם אזרחי מדינת ישראל, שהשקעות העתק מתגלגלות בסופו של דבר לכיסם, משפרות את המצב הכלכלי, ומשאירות את האבטלה על שיעור אפסי כבר שנים.

מי שחושב שכל זה קורה מאליו, או בדרך הטבע, טועה טעות גדולה. נכון אומנם שאין אדם שאין לו תחליף, ובכל זאת העובדות הן שבנימין נתניהו שם את ישראל על המפה העולמית. הוא מכתת את רגליו, ממדינה למדינה ובאנגלית משובחת הוא מותיר מאחוריו ברוב הפעמים, שובל של הערצה לו עצמו ולמדינת ישראל.

"בסך הכל משווק", לועגים לו יריביו מבלי להבין שבימינו ובעולמנו התחרותיים והגלובליים, שיווק הוא כמעט כל המשחק. הסייבר, האקזיטים ו"עמק הסיליקון השני" - האם הם מגיעים הנה במקרה?!

בכל הנוגע לתחום המדיני, ברור שלנתניהו אין מתחרה ויחלפו שנים רבות עד שיהיה כזה, אם בכלל. בפער של עשרה ימים, הוא - בגלל מי שהוא - השיג מטראמפ הכרה בריבונות הישראלית בגולן ומפוטין את פתרון התעלומה של זכריה באומל ז"ל. האם גנץ או לפיד יוכלו להביא אפילו אחד משני ההישגים הכבירים הללו?

החשוב מכל הוא ההיבט הביטחוני. אזרחי ישראל בימי נתניהו מוגנים ובטוחים כפי שלא היו מעולם. הכלכלה חזקה דייה כדי לממן מעטפות הגנה מפני טילים - כך שלמרות ירי מאות רקטות איש לא נפגע. גם ההתקפה מתבצעת בחכמה במערכה שבין המערכות, שאגב בני גנץ כרמטכ"ל החל בה. אכן, לטרור היחידים לא ניתן מענה מספק, אך כמו לגבי עזה - קשה לומר שמתחריו של נתניהו מציעים משהו טוב יותר. אם כבר, להיפך.

אלה הדברים העיקריים עליהם יש לתת את הדעת בבואנו לבחור. אלה העובדות ולא ההשמצות שבהן יש להתרכז. אכן, גם אם נתניהו יפסיד ישראל תמשיך ותמצא את דרכה. ובכל זאת, בזמן הזה ובנסיבות האלה, בין שתי החלופות המתמודדות על הנהגת המדינה - אין ספק מי יעשה טוב יותר לישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו