5 עובדות על עלילת הצוללות

"פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות המדינה", מטיחים ראשי כחול לבן את אשמת תיק 3000 בראש הממשלה בנימין נתניהו. רבים בציבור, רבים מדי, מאמצים ולו חלקית את הטענות.

מה בעצם אומרים שלושת הרמטכ"לים לשעבר ויאיר לפיד? לטענתם, בנימין נתניהו - ראש ממשלת ישראל זה עשר שנים, פטריוט ישראלי שהקדיש את חייו לשירות המדינה, שמשפחתו והוא שילמו את היקר שבמחירים למען ביטחון המדינה - רקם עסקת מיליארדים לרכישת כלי שיט שלישראל אין צורך בהם, רק כדי למלא את הקופה המשפחתית?

זו האשמה מצמיתה. לא מדובר פה על כסף קטן במעטפות דולרים או קופה סודית, ואפילו לא בסיגרים ושמפניות. לגרסתם, נתניהו חילל את קודשי הקודשים. "כולם היו בניי" נוסח ישראל של שנות האלפיים; פרשת רמי דותן על סטרואידים.

האם הגיוני שכך קרם עור וגידים הפשע הנורא ביותר בתולדות המדינה, וכל מערכות הביטחון, הבקרה והמשפט לא ראו ולא שמעו? לחלופין, האם לא סביר יותר שמדובר בעוד אחת מסדרת ההכפשות הפוליטיות שהוטחו בנתניהו לאורך השנים?

לא מסובך לקבוע שפרשת הצוללות - אם אמנם קיימת פרשה כזו, שהרי תיק 3000 על סף קריסה - לא קשורה לנתניהו. הנה כמה עובדות, על קצה המזלג:

1. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ניקה כידוע את נתניהו מכל מעורבות בפרשת 3000.

2. עוד בטרם יעלון ולפיד חברו זה לזה, המשטרה הגדירה את גרסתם כרכילות. כעת, בעיצומו של הקרב הפוליטי, אין לראות בדבריהם עובדות משפטיות, אלא תעמולת בחירות.

3. אין ידיים ורגליים לטענה שהעסקה הוסתרה; מערכת הביטחון עודכנה בזמן אמת על המהלכים שיזם נתניהו לרכש הצוללות. כך, למשל, ב־12.10.15 נציג מטעם משרד הביטחון העביר לראש המטה לביטחון לאומי דאז, יוסי כהן, את דרישת צה"ל לרכש שלוש צוללות חדשות. חודש אחר כך עדכן נתניהו את הקבינט בנוכחות יעלון על האישור שנתנה לעסקה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. גם ראש המל"ל בפועל באותה עת, יעקב נגל, עדכן בכתב את יעלון על העסקה המתרקמת.

4. הטענה שנתניהו אמור לגזור קופון מעסקת הצוללות חזרה לסדר היום רק מפני שדיווח בעצמו לוועדת ההיתרים שליד משרד מבקר המדינה על מניותיו בחברה של בן דודו, מיליקובסקי. אם זהו נתיב הכסף של העסקה האפלה, נתניהו צריך להיות אידיוט כדי להפיל כך את עצמו. כמו כן, סדר הזמנים של רכישת המניות ומכירתן והיעדר הקשר לטיסנקרופ, מפריכים מאליהן את ההשמצות.

5. בארבעה עשורים של פעילות ציבורית, ובניגוד משווע לאהוד אולמרט ויונה מצגר, אין אדם אחד מסביבתו הקרובה של נתניהו שהאשים אותו אי פעם בלקיחת שלמונים. טענו שהוא קמצן ונהנתן, מתיידד עם עשירים, וכדומה. אבל לא גבאי ולא ארד, בושינסקי, האוזר, בנט או שקד - שעזבו את נתניהו בטריקת דלת - טוענים שביצע מעשים המתקרבים להאשמות שמטיחים בו כעת יריביו הפוליטיים. האם זה סביר שמי שניהל קריירה ציבורית נקייה מפלילים וגיבה לוחמי שחיתות בתפקידיו הקודמים, יהפוך את עורו בגיל 65 וייזום פשע שלא היה דומה לו מאז ומעולם?

כל אחד מהטיעונים האלה בפני עצמו, ובוודאי כולם יחדיו, מוליכים למסקנה חד־משמעית שהטענות כלפי נתניהו בפרשת הצוללות אינן מבטאות את המחויבות הערכית של כחול לבן למאבק בשחיתות, אלא מלחמה פוליטית. הטענות הללו מגיעות מאותו מחנה שמעלים עין באלגנטיות מהתמלילים המחרידים על פשע שלכאורה נרקם בלשכתו של מספר ארבע בכחול לבן, גבי אשכנזי.

בדמוקרטיה מותר ואף רצוי להתווכח. אבל מה שמטיחים גנץ, לפיד, אשכנזי ויעלון בנתניהו, הוא לא פחות מהאשמה בבגידה במולדת. האם הם אינם מבינים שיום אחד הטינופת הזו תתעופף לעברם בחזרה?

Read this article in English