הרוש, נאתכו ומעל כולם - זהבי

1 פעם היתה לנו אויבת ספורטיבית בכדורגל שקראו לה אוסטרליה. כשחזרנו מאוקיאניה לאירופה בתחילת שנות ה־90, החליפה אותה אוסטריה כנמסיס הגדולה. היא פירקה אותנו במשחק הראשון ביבשת, כשהמאמן הגדול והגוסס שלה, ארנסט האפל, ישב על הספסל עם שמיכה על רגליו. אחר כך החזרנו להם בחמישייה בלתי נשכחת ברמת גן, ואז בא אנדראס הרצוג בזמן פציעות ולקח. אתמול, בערב חד פעמי בחיפה, שגם הוא ייזכר עוד שנים ארוכות, הוא החזיר בענק. והוא לא התבייש לחגוג באגרופים מונפים מול בני עמו. מי שלא רצה אותו מאמן בנבחרת אוסטריה, יקבל אותו אולי אחרי המשמרת שלו בישראל, בבונדסליגה.

הרצוג מבחינתי הוא סיפור הצלחה עצום במקום שעורך למאמניו באופן קבע קבורת חמור. לא האמנתי שיצליח לשרוד בג'ונגל המקומי ושיטביע חותם בצורה כל כך דרמטית, ובזמן מינימום. גם את גביע האומות סיימה ישראל כשהיא עומדת זקופה על רגליה, ובמבחן התוצאה עכשיו מול שתי נבחרות טובות ממנה - סלובניה ואוסטריה - ישראל עם 4 נקודות.

מבחן התוצאה חשוב, אבל לא רק הוא. חשובה בעיניי יותר הדרך, במיוחד לאור העובדה שישראל, שבנתה לעצמה לאורך שנות דור דימוי של מתרפסת וחלשת אופי, יצאה בשבוע האחרון פעמיים מפיגור, בדרך להכרעתה המוחלטת של אוסטריה היומרנית, שעמוסה בשחקני בונדסליגה חשובים בקבוצותיהם.

הרצוג נטמע בחדר ההלבשה, והוא כאילו היה שם מאז ומתמיד, אחד משלנו. השחקנים איתו באש ובמים, ורואים את זה במחוייבות העילאית. שיטת העבודה שלו, ובעיקר החשיבה הטקטית שלו, משדרות אמון בשחקנים, שאיתם הוא הולך עד הסוף. אריאל הרוש הוא דוגמה אחת, ביברס נאתכו דוגמה שנייה. אלו שניים שנזרקו כבר מתחת למשאית, וכנגד כל הסיכויים יש להם מניות זהב במיצובה של הנבחרת הבוקר, שמאיימת על פולין הפייבוריטית.

2 ויש את ערן זהבי, שנדמה לי שאם מישהו עוד העז להתווכח עליו עד אתמול, הוא הפך לעיי חורבות בשידור חי. ערן עוד עמד כהרגלו בסיום ודיבר על אלה שמדברים נגדו. לא ברור לי למה הוא מבזבז את זמנו עליהם. ה־10 שלו מתגמד נוכח ביצועי הענק שלו, עוד ברגעים שנראו כמו קטסטרופה מתקרבת. משום מקום, על סף יאוש, הוא פירק והרכיב מחדש את המשחק, ועשה באוסטרים האומללים כבתוך שלו. תמיד בצעד אחד לפני כולם, מייקל ג'ורדני, בראש, ברגל, בתותח משמאל. שחקן על ישראלי, שלא היה אפקטיבי כמותו בדור האחרון. ורגע לפני הרביעייה - השאיר קטנה לדאבור, שנתן לאוסטרים קצת לסבול ממנו. אי אפשר רק לבלות איתו.

3 הקהל הישראלי לעולם יישאר חשדן כלפי נבחרת הכדורגל שלו. ובצדק. עשרות שנים של עלבונות לא יכולות להיסגר בקמפיין אחד. הרצוג ורוטנשטיינר לא ישנו לבדם את המציאות, אבל אני נהנה לשלם להם משכורת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו